בקשה שהגיש משה בדש בשם חברת פיקנטי לפסול את ורדה אלשייך מלדון בתיק עקב קשריה עם עו"ד אלי זוהר דירקטור ב"אסם" והנתבע על ידי פיקנטי

כתב תביעה פיקנטי נגד אסם

כתב תביעה פיקנטי נגד אסם תעשיות מזון בעמ – ת.א. 30034-09-11 בית משפט מחוזי חיפה – קובץ PDF

בבית המשפט המחוזי                                                                               30034-09-11

בחיפה

 התובעות :                                 1. ניצולת הקרטל בע"מ

   (לשעבר "פיקנטי" תעשיות מזון ישראל בע"מ)

   ח.פ 7-081160-51

 2. פיקנטי תעשיות בשר (1982) בע"מ

   ח.פ. 5-095323-51

מגדלי בסר 1 קומה 4

   דרך בן-גוריון 2, רמת-גן.

נ ג ד

הנתבעות:

 אסם תעשיות מזון בע"מ ח.פ. 1-045071-51, קרית אסם, ת"ד 934, שהם, 60850

  1. פרומין (שווק) 1975 בע"מ, ח.פ. 4-072096-51, קרית אסם, ת"ד 934, שהם, 60850
  2. אסטיב בע"מ (לשעבר פרוסטיב) ח.פ. 3-203446-51 לשם 7 פתח-תקווה.
כ ת ב     ת ב י ע ה

מהות התביעה :            כספית-חוזית וכספית-נזיקית (לרבות רשלנות, גרם הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה, פרסום לשון הרע ושקר מפגיע), השבה.

סעדי התביעה:

             סעד כספי (סכום התביעה המעודכן: 930,805,605 ₪);

               סעד הצהרתי (השבה של 1,000 עמדות עבודה של עובדי            

                 פיקנטי, כמפורט להלן).

"והרשעה כולה בעשן תכלה"

(מתוך תפילת ערבית ליום-הכיפורים)

הקדמה  

       א.         תביעה זו, המגוללת את פרשת קרטל הספקים אשר הובילו אסם,

מבוא

העילה לפרוץ הקרטל: ייצור חטיף המקרנה

       ב.         קרטל המזון החל את פעילותו בעקבות ייצור חטיף ה"מקרנה"ותוכנית יצור שרשרת מוצרים מתחרים של פיקנטי. עם השלמת תוכנית זו, היה רף מחירי מוצרי המזון בישראל נוחת בעשרות אחוזים, ושליטי ענף המזון אשר לופתים כיום את השוק ברמת מחירים גבוהה – היו מאבדים את הרווח המונופוליסטי והיו נאלצים להסתפק ברווח נורמאלי כשל זה של תעשיין בשוק חופשי המתקיים בתנאי תחרות חופשית.

        ג.          תוכנית הורדת מחירי המזון לא הייתה סודית. היא פורסמה בעיתונות הישראלית בהרחבה, והגיעה אף לאוזני שליטי ענף המזון. שליטי ענף המזון סירבו להישאר אדישים לתוכנית של "פיקנטי" להורדת ענף המזון.

       ד.         בחודש 3/97 ו/או בסמוך לכך החלה "פיקנטי" בייצור ובשיווק חטיף בוטנים, אשר שמו "מקרנה", ושהינו בעל דמיון ל"במבה" המיוצרת ע"י "אסם", אך מהווה מוצר ייחודי ל"פיקנטי" בטעמו ובאיכותו.

       ה.         בדומה ליתר מוצרי "פיקנטי", מחירו של מוצר ה"מקרנה" היה נמוך בכ2/3- ממחיר מוצר ה"במבה", בעוד שאיכותו עולה על זו של ה"במבה".

        ו.          למרות פעולותיה השונות של "אסם" טרם הקרטל לשבש את יצור ה"מקרנה" ושיווקו, המשיך ה"מקרנה" לרכוש ציבור גדול של לקוחות, אשר הלך והתרחב.

       ז.          החטיף "מקרנה" נמכר ללקוחות בכשליש ממחיר החטיף של "אסם". המחיר אצל "אסם" נע בין 3.5 ל- 3.7 ש"ח (80 גרם אריזה) המחיר ב"פיקנטי" היה כ- 1 ש"ח. (באריזה בגודל זהה).

       ח.         מוצר ה"מקרנה" פגע קשות ב"אסם", בהיות ה"במבה" הענף הרווחי ביותר של "אסם".

       ט.         33% מרווחי "אסם" הנם ממוצר ה"במבה".

        י.          בניסיון לצמצם הפסדיה, יזמה "אסם" קרטל כנגד "פיקנטי" וכן כנגד החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – ונגד בעלי חנויות המוכרות את מוצרי "פיקנטי", וזאת כשהיא מנהלת קרב דומה נגד "שטראוס" בענף הגלידות.

     יא.        מעת שהחל שיווק החטיפים בחנויות "פיקנטי" ואצל משווקים אחרים, החלה "אסם" במלחמת חרמה נגד "פיקנטי", תוך הפעלת איומים על בעלי חנויות שאם ימכרו את החטיף של "פיקנטי" – "אסם" תחדל לספק להם סחורה בהנחות ובמבצעים.

      יב.        אמצעי מלחמה נוסף היה הפצת שמועות כוזבות בדבר היות "פיקנטי" במצב של פשיטת רגל וכדומה.

      יג.         התוצאה הבלתי נמנעת התרחשה כמתואר לעיל, ובמהירות הבזק, ונזקיה היו הרסניים כלפי החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", והביאו להתמוטטות כלכלית, בתהליך מהיר של תגובות שרשרת.

"פיקנטי" עמדה בכל התחייבויותיה

      יד.        בוקר בהיר בתאריך ה- 14/7/97 הפסיקו הספקים המעורבים בקרטל את אספקת הסחורה ל"פיקנטי".

     טו.        זאת בניגוד להתקשרויות חוזיות תקפות שעמדו עמם, ואשר עד אותה עת כובדו שנים.

     טז.       הפסקת אספקת הסחורה לצלבניות יצרה מצב של חוסר ודאות בקרב קהל הלקוחות, ואף בקרב החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי". מאות רבות של עובדי פיקנטי נקלעו למצב בלתי אפשרי.

      יז.        על אף הקרטל, מיום 14.7.97, במשך חודש וחצי, כיבדו חברות פיקנטי והחברות הצלבניות את כל התחייבויותיהן לספקים, מבלי שאפילו המחאה אחת הוחזרה. התובעת 1 הוסיפה וכיבדה את כל התחייבויותיה עד יום 1.10.1997.

     יח.        בתוך שכך נעשו ניסיונות רבים, ברמות הניהול השונות לברר פשר התנהגות כל ספק וספק.

     יט.        בחלק מהמקרים התחמקו מנהלי המכירות משיחות הטלפון של הקניינים או לחלופין הציגו מצגי שווא שאם כביכול המחאה מסויימת תיפדה – ישובו לספק סחורה, וכך גררו את התובעות להאמין בשקריהם.

       כ.         חלק מהספקים תירץ מהלך פתאומי זה בשמועות על מצבן הכלכלי של החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", והבטיח לכשתפרע ההמחאה הקרובה, אשר נמסרה להם, ישובו לספק סחורה. חלקם דרש ערבויות אישיות עבור הסחורה אולם משהגיע זמן פירעון ההמחאה וההמחאה כובדה – התחמקו  הנתבעות 1-4 7-29 מלספק סחורה והתחמקו שוב מתשובות.

     כא.       חברות אשר דרשו ערבות אישית, להמשיך אספקה, קיבלו ערבות זו, אולם תחת התניה של המשך אספקה.

     כב.       אולם התברר כי לחברות אלה לא הייתה כלל כוונה לחזור ולספק סחורה, כל תכלית דרישתן הייתה השגת ערבות בתחבולה על סחורה שסופקה בעבר, על פי כללי המסחר והתשלום הנהוגים בענף.

      כג.        האמת שמאחורי הסירוב לספק סחורה הייתה כי במהלך חודש יוני ו/או בסמוך, החלו "אסם" ו"תנובה" בהפצת שמועות חסרות בסיס בין הספקים השונים המספקים לחברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – וכן ל"פיקנטי", לפיהן נקלעו אלה לקשיים כלכליים, שיקים שלהן אינם מכובדים ע"י הבנקים וכיוצ"ב.

     כד.       לשמועות אלה, כמובן, לא היה בסיס. כל התשלומים של "פיקנטי" והחברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – כובדו במלואם.

     כה.       בבדיקות שנערכו עם ספקים שונים, אשר מטבע הדברים פנו ל"פיקנטי" ואל החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – על מנת לברר את מצבן, הסתבר כי המקור לשמועות הנו בקבוצת "אסם" ו/או בעובדיה ו/או בשלוחיה ו/או באחרים מטעמה.

      כו.        כך, למשל, יצרה "אסם" קשר עם הנהלת החשבונות של חברת "ויטה" ומסרה לה כי "השיקים של "פיקנטי" חזרו ואין ל"פיקנטי" כסף לשלם".

     כז.        מנהלת אזור של מוטה גלידות – "נסטלה" (בבעלות "אסם") סיפרה ב- 21.7.97 כי "חזרו שיקים של "פיקנטי"… מקור השמועות הנ"ל המנהל הישיר שלה (במוטה גלידות) הוא שאמר לה כך".

     כח.       מספר פעמים רב פנו "פיקנטי" וכן החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – אל קבוצת "אסם",(ונתבעות 2-4 7-29) והתריעו בפניה על הנזקים שזו גורמת להן, בהפסקה החד-צדדית באספקת הסחורה, וכל זאת למרות שעמדו כל אותו זמן בתשלומיהן.

     כט.       כל התשלומים בוצעו, למרות שהייתה מחלוקת על החוב כולו, לרבות ולא רק בגין הנזקים שגרמה קבוצת "אסם", אשר גררה את יתר הנתבעים להפר חוזים עם חברות "פיקנטי".

       ל.         על אף שחברי הקרטל פסקו מלספק סחורה בסמוך ל- 14.7.97, הרי שהחברות המשיכו לכבד את התחייבויותיהן עד יום 2.9.97, ולבסוף קרסו בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה.

     לא.       כתוצאה מפעולותיה של קבוצת "אסם" והקרטל שאורגן על-ידה ועל ידי מנהליה, נקלעו החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – למצב של חוסר יכולת פירעון, מכרו את עסקיהן, ו"פיקנטי" (התובעת מס' 1) פנתה אל בית-המשפט בתביעה לפירוקן בתיק פירוק 590/97 המרצה 3757/97.

כאלף עובדים איבדו את מקום עבודתם בשל הקרטל

     לב.       התמוטטות זו של החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", תחת איומיהן של החברות שהתאגדו לקרטל נגדן, פגעה בתוך כך גם במטה לחמם של כאלף עובדים, שאיבדו את מקום עבודתם ערב תקופת החגים.

      לג.        במשך שנות קיומה הלא-מעטות, היתה פיקנטי בית לעובדיה. עובדים מיומנים זכו להכרה ולתפקידים הולמים. עובדים נטולי הכשרה זכו להשתלמויות ולהכשרות מקצועיות. עובדים עולים שלא שלטו בעברית זכו לאולפן אשר הוקם בתוך מתחם "פיקנטי". עובדים אשר היו מוכשרים באומנויות זכו לעידוד ולטיפוח כשרונותיהם בדמות הקמת גלריית האומנים של פיקנטי ועוד כהנה וכהנה יוזמות ופעילוייות לטובת העובדים, אשר הפכו את פיקנטי למשפחה חמה ומלוכדת. עובדים בודדים מצאו בפיקנטי את ביתם.

     לד.       והנה, יום בהיר אחד בשנת 1997 חוסל החלום, ולמעלה מאלף העובדים נותרו ללא בית אשר נשרף בשריפה מסתורית ו/או חוסל בידי פושעי הקרטל. בלי שכר, בלי חברים לעבודה, בלי סביבת עבודה יוצרת ופוריה, הפכו רבים מהעבודים לשבר כלי, והתקשו לשוב ולהשתלב במעגל העבודה. טבחים ואופים, מבשלות ומוכרניות, מנהלים ומפקחים, פרסומאים לצד גרפיקאיות, כולם נזרקו אל חלל אפל וקודר של קיום ללא כבוד. היו כאלה שהצליחו להשתקם. היו כאלה שלא.

     לה.       חברות "קרטל המזון" לא הסתפקו ב"היווסדם יחד עלי לקחת נפשי זממו" (תהילים ל"א). לאחר שמימשו את זממן, ומוטטו את החברות, בין היתר באמצעות הפצת שמועות זדוניות שיטתית, וכן באמצעות הפסקת אספקת סחורה, אי כיבוד חוזים וכפיה על חברות נוספות להצטרף אליהן ולנהוג באורח דומה, נקטו חברות הקרטל, ובראשן חברת "אסם", בשיטת "הרצחת וגם ירשת", וביקשו להסתער על גוויותיהן של החברות שנפחו את נשמתן כדי להבטיח, בין היתר, שאלה לא יקומו לתחייה ויהוו שוב מושא לתחרות כלכלית חופשית ומועילה לצרכנים ולמשק המדינה.

      לו.        כמו כן ביקשו חברות הקרטל ליהנות משיירי החברות, ככל הניתן, לא רק לשם הפקת רווח כספי גרידא, אלא גם כדי לאותת למתחרות פוטנציאליות נוספות שלהן, כי אם יעיזו להתחרות בהן לא רק שימיתו אותן, אלא גם ינקרו את פגריהן, באופן דומה, שכן "לא יבושו בעת רעה ובימי רעבון ישבעו" (תהילים ל"ז).

      לז.        "פיקנטי" נמנתה על הספקים שסיפקו סחורה לחברות המשווקות את מוצרי "פיקנטי" (להלן: החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי"). היא לא השתתפה, מטבע הדברים בחרם הספקים, אולם נפגעה ממנו קשות. תקנת הציבור אף מצמיחה את הצורך לבחון היטב התנהגותו של ספק, ובתוך זה של "פיקנטי", בתקופה הסמוכה להתמוטטותן של החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי". בחינה שכזו תגלה העדר תום לב אצל מרבית הספקים, ואף זדון ברמות שונות.

     לח.       הנתבעות גרמו לפגיעה קשה בזכויות הקנייניות של פיקנטי ובעליה. ערכן של מניות החברות הצלבניות ירדו עד כי התובעות נתנו את מניות החברות הצלבניות שהחזיקו ללא תמורה. התובעות לפיכך זכאיות אף לפיצוי בגין בגין הפגיעה בערך מניות החברות הצלבניות שהחזיקו.

     לט.       זאת ועוד, הנתבעות גרמו לעוולה הנזיקית של גרם הפרת חוזה בכך שגרמו לסדרה של פגיעות במערכת החוזית אשר שררה בין התובעות ובין הצלבניות ובין התובעות ובין חברות אחרות.

       מ.         חלק ניכר מן הנתבעות כדוגמת תנובה, אסם, סנו, טנא נוגה, פרומין, חוגלה, דניר דננברג וליימן שלייסל פתחו הליכי נפל משפטיים נגד התובעות ובכך נגשו בהן כמשמעות המונח נגישה בפקודת הנזיקין.את נזקי הנתבעות כלפי פיקנטי ניתן לחשב גם על פי האובדן אשר נגרם לפיקנטי על בסיס אבדן מקום עבודה בודד כפול מספר עובדי פיקנטי. בנימין פפרמן, מנהל הרשות לתכנון כ"א במשרד העבודה והרווחה בדק ומצא כי עלות יצור מקום עבודה ריאלי בודד היתה 400,000 ש"ח במונחי 1991. הכלכלנית ד"ר לינדה עפרוני קובעת כי במושגי 1999 מדובר בכ- 1,000,000 ש"ח לעובד (ד"ר לינדה עפרוני, במקומות עבודה אמיתיים דיינו, "גלובס", 27.12.1999). על בסיס חישוב זה, ב1999- היה אובדן פיקנטי שווה ערך למיליארד ש"ח לערך. במונחי 2004 שווה לפיכך אובדנה של פיקנטי ללמעלה מ-1.2 מיליארד ש"ח. על כן מתבקש בתביעה זו, בנוסף לכל הסעדים האמורים, גם סעד ההשבה (לנוכח אי היכולת לקמט בשלב זה במדוייק את ערכם של הנכסים שירדו לטמיון מתבקש בשלב זה סעד ההשבה. שווי שיעור ההשבה עפ"י תחשיב סכמתי זה כ- מיליארד שקל לפחות): דהיינו הנתבעות מתבקשות להשיב לתובעות את המפעלים עם 1,000 העובדים אשר ירדו לטמיון.

    מא.       שיעורי המענקים הממשלתיים המוענקים בישראל למעסיקים גדולים לפי חישוב המבוסס על מספר עובדים תומך בחישובים הנ"ל. חישובים אלה מקובלים ברוב המדינות אשר עורכות תחשיבי שווי עסקים לשם הקצאת תמיכה בהעסקת עובדים.

נימוקי התביעה

התובעות

  1. התובעת מס' 1, "פיקנטי", ניצולת הקרטל בע"מ, הנה חברה המאוגדת כדין בישראל, אשר נוסדה בשנת 1979. משמעות שמה הנה כי היא הנה ניצולת הקרטל שהונהג בידי "אסם", הנתבעת מס' 1.
  2. התובעת מס' 2 , "פיקנטי" תעשיות בשר (1982) הנה חברה המאוגדת כדין בישראל, ואשר נוסדה בשנת 1982. תובעת זו סיפקה אף היא מוצרים לחברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", ובשל הסכמיה עם "פיקנטי" ועם החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – נפגעה קשות מקרטל המזון.
  3. נוכח מורכבותה של תביעה זו, יכונו לעתים "פיקנטי" הן התובעות והן החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", מקום שאין מניעה לעשות זאת מבחינת העניין, על מנת להקל את הקריאה.

הנתבעות

  1. הנתבעת מס' 1, "אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ, הנה חברה המאוגדת כדין בישראל, הנשלטת בידי קונצרן "נסטלה" השוויצרי, אשר מחקרים היסטוריים הוכיחו כי שיתף פעולה עם הנאצים אשר השמידו יהודים. באוגוסט 90' הודתה נסטלה כי העסיקה 200 עובדי כפייה בתקופת השואה. ב 97' חשף ההיסטוריון פרופ' מיכאל בר-זהר כי ראשי נסטלה הצהירו בפני הגרמנים כי מנהלי החברה הם "ארים טהורים".
  2. "אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ ו"פרומין" (שיווק) 1975 בע"מ, (להלן – "קבוצת 'אסם'"), עוסקות בייצור ושיווק של מוצרי מזון שונים וביניהם פסטה, חטיפי "במבה" ועוד.
  3. "אסם" אף הוכרזה כמונופולין בתחום מוצרי הפסטה היבשים בהתאם לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח 1988.
  4. כפי שיפורט להלן גרמה קבוצת "אסם" יחד עם הנתבעים לנזקי ממון כבדים, שהחלו עם ארגון קרטל כנגד "פיקנטי", הפסקת אספקת סחורה, גרימה מכוונת לקריסת מספר חברות הקשורות לתובעת, ניהול הליכי נפל נגד "פיקנטי" ואותן חברות, הגשת תצהיר כוזב ע"י יהושע מירז, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ , מעשי מרמה, הטעיה, תוך ביצוע מעשים פלילים לכאורה ועוד.

קשרי המסחר בין "פיקנטי" ובין "אסם"

  1. במשך שנים סיפקה קבוצת "אסם" מוצרי מזון שונים ל"פיקנטי" וכן לעוד מספר חברות (החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי") , אשר היו בקשרי מסחר עם "פיקנטי".
  2. ההתקשרות בין "פיקנטי" והצלבניות – מחד, לבין קבוצת "אסם"– מאידך, נעשתה באופן המקובל, דהיינו ספקים ו/או סוכנים של קבוצת "אסם" ו/או מטעמה ובשליחותה סיפקו סחורה וכנגד הסחורה שולמה לקבוצת "אסם" על בסיס של אשראי שוטף.
  3. בחודש 3/97 ו/או סמוך לכך, החלה "פיקנטי" בייצור ובשיווק חטיף בוטנים, אשר שמו כיום "מקרנה", ושהינו בעל דמיון ל"במבה" המיוצרת ע"י "אסם", אך מהווה מוצר ייחודי ל"פיקנטי" בטעמו ובאיכותו. בדומה ליתר מוצרי "פיקנטי", מחירו של מוצר ה"מקרנה" נמוך בכ – 2/3 ממחיר מוצר ה"במבה", בעוד שאיכותו, עולה על זו של ה"במבה".
  4. מיד עם תחילת הייצור של מוצר ה"מקרנה" החלה "אסם" בפעולות שונות כדי למנוע את חדירתו לשוק ובין היתר פנתה בבקשה לצו מניעה לפיו לא יקרא שמו של המוצר בשם "סמבה". בקשת צו המניעה רצ"ב ומסומנת באות א 3 .
  5. למרות פעולותיה השונות, המשיך מוצר ה"מקרנה" לרכוש ציבור נרחב של לקוחות אשר הלך והתרחב. מוצר ה"מקרנה" פגע קשות ב"אסם" בהיות ה"במבה" הענף הרווחי ביותר של "אסם". 33% מרווחי "אסם" הנם ממוצר ה"במבה" ובשל נדידת ציבור הלקוחות מ"אסם" ל"פיקנטי", ועם חלוף הזמן, גרם הדבר לסכנה ממשית לבסיס הכלכלי של "אסם".
  6. לערעור בסיסה הכלכלי של קבוצת "אסם" גרמה המלחמה עם ענק אחר, הלא הוא "שטראוס". בקרב על הגלידות הפסידה קבוצת "אסם" למעלה מ- 25 מליון ש"ח בשנת 97'.
  7. במצב דברים זה ובניסיון לצמצם את הפסדיה יזמו "אסם" ו"תנובה" קרטל כנגד "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", והחלה במסע צלב כנגדן, וכן כנגד קניינים ובעלי חנויות המוכרות את מוצר ה"מקרנה". וזאת כשהיא מנהלת קרבות דומים מול "שטראוס", בענף הגלידות, כפי שיפורט להלן.

שיטת ההכפשה של "אסם"

  1. קבוצת "אסם" החלה בהפעלת מהלך מתוכנן היטב כנגד "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – מתוך מטרה לגרום להן נזק ולהביא לקריסתן וזאת בין היתר בפעולות כדלהלן:
  2. במהלך החודשים יוני ו/או יולי ו/או בסמוך למועדים אלה החלה "אסם" בהפצת שמועותחסרות בסיס בין הספקים השונים המספקים לצלבניות ול"פיקנטי", לפיהן נקלעו אלה לקשיים כלכליים, שיקים שלהם אינם מכובדים ע"י הבנקים וכיוצ"ב .
  3. לשמועות אלה, כמובן, לא היה כל בסיס, שכן כל התשלומים של "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – כובדו במלואם.
  4. בבדיקה שנערכה עם ספקים שונים אשר מטבע הדברים באו ופנו ל"פיקנטי" ולצלבניות על מנת לברר את מצבן, הסתבר כי המקור לשמועות הנו בתנובה וכן קבוצת "אסם" ו/או בעובדיה ו/או בשלוחיה ו/או באחרים מטעמה.
  5. כך, למשל, יצרה "אסם" קשר עם הנהלת החשבונות של חברת "ויטה" ומסרה לה כי "השיקים של "פיקנטי" חזרו ואין ל"פיקנטי" כסף לשלם".
  6. רצ"ב תצהיר על דברים שנאמרו מפי סוכן ויטה – מסומן באות ב'.
  7. מספרת מנהלת אזור של מוטה גלידות –"נסטלה" ( בבעלות "אסם"), ב- 21.7.97 ,כי:

"חזרו שיקים של "פיקנטי"מקור השמועות הנ"ל המנהל הישיר שלה (במוטה גלידות) הוא שאמר לה כך."

רצ"ב התצהיר ומסומן באות ב' 1.

  1. במקביל איימה "אסם" על בעלי חנויות כי אם ימכרו את ה"מקרנה" של "פיקנטי", "אסם" תפגע כלכלית באותם בעלי חנויות.
  2. רצ"ב תצהיר, המסומן באות ג' ולפיו נאמר:

"הסוכן של "אסם" אמר לי אם אני רואה פה בחנות את ה"מקרנה" של "פיקנטי" נוריד לך הנחות, ככה מתנהגים במלחמה ויש לנו מלחמה ב"מקרנה"".

  1. ובמקום אחר , בתאריך 25.7.97 , אמר סוכן של "אסם":

"אסם" יעשה הכל ש"פיקנטי" יפול".

רצ"ב התצהיר ומסומן באות ג' 1 .

  1. כנגד "אסם" הוגשו תלונות במשטרה בחשד לביצוע עבירות פליליות נגד "פיקנטי" בגין ארגון "קרטל מזון" , קשירת קשר לכאורה של ספקי מזון לפגוע ב"פיקנטי" ולהרסה כלכלית ועוד. רצ"ב 2 תלונות למשטרה מה- 30.7.97 ו- 5.8.97 – המסומנות ד' ו ה' .

הפסקת אספקת הסחורה בידי "אסם" ללא התראה

  1. ביום 14.7.97 מבלי שהייתה לכך כל סיבה ומבלי כל התראה בכתב או בע"פ חדלה כליל קבוצת "אסם" מלספק סחורה ל"פיקנטי" ולצלבניות. נקל לשער את משמעות עובדת אי הספקת הסחורה ע"י קבוצת "אסם" בעיקר לנוכח עובדת היותה מונופול רב עוצמה בתחום מוצרי הפסטה היבשים.
  2. בהפסקתה לספק את הסחורה פעלה קבוצת "אסם" מתוך כוונה, מחד, להקטין את היקף ההכנסות של "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – (אשר המשיכו לשלם את התשלומים בגינם ניתן להן אשראי), ולפגוע בתזרים המזומנים שלהן, ומאידך – תוך רצון לאותת לשוק כי לשמועות אשר הופצו על ידה באורח עקבי, יש בסיס, וזאת מתוך כוונה ליצור תחושה אצל ציבור הספקים, על פיה אם קבוצת "אסם" הפסיקה לספק סחורה עקב "חששה" למצבה הכלכלי של "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", אכן יש סכנה ממשית ומוטב אף להם, לשאר הספקים, לנהוג כך.
  3. "אסם" אשר רצתה להבטיח כי ייגרם נזק ל"פיקנטי" פנתה ליצרנים אחרים בשוק המזון, המספקים מוצרים ל"פיקנטי" ולצלבניות ותאמה עימם כי תופסק אספקת הסחורה ל"פיקנטי" ולצלבניות, ותיאמה עימם זאת במועד מתואם מראש כל זאת תוך כוונה לגרום לתוצאות שתוארו לעיל.
  4. מספר רב של פעמים פנו "פיקנטי" וכן החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – אל קבוצת "אסם" והתריעו בפניה על הנזקים שזו גורמת להן, בהפסקה החד צדדית באספקת הסחורה, וכל זאת למרות שעמדו בתשלומיהן. כל התשלומים בוצעו למרות שהייתה מחלוקת על החוב כולו, לרבות ולא רק בגין הנזקים שגרמה קבוצת "אסם" .
  5. רצ"ב מכתבי ההתראות על הנזקים, הפסקת האספקה ועל תשלומים שבוצעו למרות העדר חוב – מסומנים באות ו' 1 מיום 21.7.97. באות ו' 2 מיום 21.7.97 . באות ו' 3 מיום 22.7.97 . באות ו' 4 מיום 11.8.97. באות ו' 5 מיום 27.8.97. באות ו' 6 מיום 4.9.97 .
  6. אולם למרות כל אלה, ולמרות שקבוצת "אסם" במשך כ – 6 שבועות לא סיפקה כל סחורה, וללא כל התראה כדין – כפי שהתחייב עפ"י פקודת החברות – שלחה "אסם" מכתב התראה לפירוק (התראה של 24 שעות במקום 21 יום – כמתחייב בס' 258 לפקודת החברות).
  7. כל זאת על מנת לאותת לתובעות כמה נלהבת "אסם" וכמה חפצה היא לפרק את "פיקנטי", עד כי היא בזה להוראות החוק ונותנת התראה של 24 שעות במקום 21 יום. רצ"ב מסמכים אלה ומסומנים   –   באות ו' 7 מיום 3.9.97. באות ו' 8 מיום 4.9.97.
  8. מתוך רצון עז לפגוע ב"פיקנטי" בכל דרך שהיא, נקטה "אסם" אף את המעשה הבא: במהלך שנת 96' ערכה "אסם" מבצע, ובמסגרתו חילקה בין הקמעונאים כרטיסי טיסה לפי שיעור מכירותיהם. במסגרת המבצע קיבלה "פיקנטי" 21 כתבי-זיכוי לכרטיסים, אשר תוקפם עד תום שנת 97'. כרטיסי הטיסה חולקו ע"י "פיקנטי". אולם "אסם", מתוך הכוונה לעיל, הודיעה למשרד הכרטיסים שלא לכבד את הכרטיסים שהוקנו ל"פיקנטי"וזאת ללא בסיס חוקי ובאופן שתום הלב רחוק ממנו מרחק שנות אור.
  9. מספר ימים לאחר מכן ובעקבות מכתב התראה חזרה בה "אסם" מההודעה, אולם הנזק כבר נגרם. רצ"ב מכתב ההתראה ומסומן באות ו' 9.
  10. עקב מעשיה של קבוצת "אסם" נזרעה בהלה בקרב ציבור הספקים של "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – ואשר בחלקו חדל לספק סחורה מתוך חשש כי יש גרעין אמת בשמועות ועקב כך יינזק.
  11. חלק מן הספקים חזר לספק סחורה כנגד תשלום במזומן וחלק אחר שינה את תנאי האשראי ובכך נגרם נזק קשה למערך התזרימי של החברות.
  12. בפיתוי ובמרמה הבטיחה קבוצת "אסם" ויתר שותפיה לקרטל כי אם יפרעו "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – שיקים עתידים, תחדש הקבוצה את אספקת הסחורה ותחדל מן החרם והקרטל לאלתר.
  13. אולם למרות פירעון שיקים, ולמרות ההבטחות הנ"ל לא חידשו הנתבעות את אספקת הסחורה, ובכך גרמה לנזק כלכלי נוסף שבו, מצד אחד, "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – משלמות כספים, ומאידך, לא מקבלות סחורה מאת הספקים, ואז נותרים המדפים במרכולים ריקים. אין מכירות ואין הכנסות. וזאת כאמור בשעה שהיא ממשיכה לשאת בהוצאות דלעיל.
  14. כתוצאה ממעשי תרמית אלה ובהאמינה לקבוצת "אסם", המשיכה "פיקנטי" לספק בעצמה סחורה לצלבניות.
  15. כך גדל חובן של הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – ל"פיקנטי" למיליונים רבים, ובהעדר סחורות למכור, ובהעדר מזומנים בקופה (אשר שולמו במרמה לנתבעות) לא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהן ל"פיקנטי".
  16. כמפורט בתיק פרוק 590/97 ועפ"י בקשת "פיקנטי" בהמ' 3757/97 מונה לצלבניות מפרק זמני (נספח ט' לתביעה זו).
  17. עילת הפירוק היתה חוסר יכולת של הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – לפרוע את חובן לתובעת בסכומים של מיליוני ש"ח.

הליכי נפל משפטיים של "אסם"

  1. הליכי הנפל המשפטיים, ובקשת ההצטרפות לפירוק של קבוצת "אסם" יחד עם תצהיר יהושע מירז, מזכיר "אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ, מהווים נדבך אחד באחריותם המשותפת, עפ"י דין, של קבוצת "אסם" ומנהליה לנזקיה והפסדיה של "פיקנטי".
  2. בגין פעולות הקרטל הוגש כתב תביעה נגד קבוצת "אסם" בבית המשפט המחוזי בת.א. 1073/97 בחודש אוגוסט 1997 , שעילתו תביעת נזיקין על סך של 5,125,000 ש"ח.
  3. תביעה זו הוגשה ע"י הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – כדלקמן: צלבנית השקעות בע"מ, הסינית טי- אוצ'ין בע"מ, צלבנית תעשיות מזון (1995) בע"מ, צלבנית צפון (1996) בע"מ, צלבנית שווק סלטים ונקניקים ( תשמ"ו) בע"מ.
  4. בתביעתן של הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – כנגד "אסם" פורטו מעלליי קבוצת "אסם" עד לאותו המועד, לרבות קשירת הקשר למוטט את הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – ו"פיקנטי", הרקע לקשירת הקשר ועוד.
  5. עילות התביעה ההיא היו: הפרת הסכמי מסחר והתחייבויות, פעולות בניגוד לדין במישור החוזי והנזיקי, ניצול מונופולין ועוד. רצ"ב כתב התביעה ומסומן באות ז'.
  6. תביעת הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – לא כללה את טענות ותביעות "פיקנטי" דלעיל – ניצולת הקרטל בע"מ (לשעבר "פיקנטי תעשיות מזון (ישראל) בע"מ") ולא את אלה של "פיקנטי תעשיות בשר (1982) בע"מ".
  7. כתוצאה מפעולותיה של קבוצת "אסם" והקרטל שאורגן על ידה וע"י עוזריה הנתבעים כאן, נקלעו הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – למצב של חוסר יכולת פירעון , מכרו את עסקיהן, והתובעת מס' 1 פנתה לבית המשפט וביקשה את פירוקן בתיק פירוק 590/97 המרצה 3757/97. רצ"ב תביעת הפירוק ומסומנת באות ח'.
  8. בתאריך 28.10.97 , עפ"י בקשת "פיקנטי" מונה לחברות כדלקמן מפרק זמני: צלבנית השקעות בע"מ, צלבנית שיווק סלטים ונקניקים (תשמ"ו) בע"מ, הסינית טי אוצ'ין בע"מ, צלבנית צפון (1996) בע"מ, צלבנית תעשיות מזון (1995) בע"מ, ח.א. מזון בע"מ. רצ"ב פרוטוקול הדיון ומסומן באות ט'.
  9. בעקבות פעולותיה של "פיקנטי" באיסוף ראיות והגשת התלונה למשטרת ישראל ולממונה על ההגבלים העסקיים הגבירה קבוצת "אסם" את פעולות המלחמה שלה כנגד "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי".
  10. בתאריך 3.8.97 הודיעה "פיקנטי" ל"אסם", כי היא אוחזת בראיות מוצקות לכל מעללי "אסם", ולפגיעות ולנזקים שגרמה "אסם" וכי אלה יתבעו מ"אסם". רצ"ב ההודעה ומסומנת באות י'.
  11. גם למשטרה הודיע (ב- 30.7.97 וב- 5.8.97 ) ב"כ "פיקנטי" כי בידיה ראיות מוצקות לעבירות לכאורה אותן עברה "אסם" ( ראה הנספחים ד' ו- ה' דלעיל) לרבות ולא רק בעניין ארגון קרטל.

שיטות התחרות העסקית המיוחדות ל"אסם"

  1. קבוצת "אסם" ארגנה ספקים, נתנה להם להאמין כי כספיהם בסכנה, הספקים הגיעו למשרדי "פיקנטי", זועמים ומיואשים.
  2. ואז כבמטה של קסם פרצה שרפת ענק בתאריך 2.9.97 , בסניף "פיקנטי" בראשון לציון, אשר כילתה חלק ניכר מהבניין ומהמשרדים, נשרפו תיקים ומסמכים רבים, ונגרם נזק רב לרכוש.
  3. השרפה שיבשה את הנהלת החשבונות של "פיקנטי" והצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", פגעה קשות ביכולת תפקודן וכילתה חלק מחומר הראיות אשר נאסף ע"י "פיקנטי" לשם תביעתה כנגד חברת "אסם".
  4. מלבד השריפה הנ"ל, שללא ספק הועילה ל"אסם" להלן עוד 2 אירועים שהיו מועילים ל"אסם":
  5. לפני מספר שנים נשרף מפעל "אסם" בבני-ברק. מפעל זה ייצר את ה"ביסלי" של "אסם", כאשר המפעל החזיק במועד השריפה ציוד מיושן ובחזקת גרוטאות. השריפה הועילה ל"אסם".
  6. לפני מספר שנים נשרף מפעל "טעם ישראל" באזור התעשייה בראשון לציון. מפעל זה היה מסוכסך עם "אסם" בעת השריפה. כבמטה של קסם נשרף. השריפה הועילה ל"אסם".
  7. שיטותיה הנלוזות של "אסם" במאבק נגד מתחריה ידועות זה כבר. במאבקה של "אסם" מול "שטראוס" בתחום הגלידות, ויחד עם הפסדיה של "אסם" בסך של 25 מליון ש"ח בתחום זה בשנת 97', מובאים להלן דברי "שטראוס" וקיבוץ שפיים:

""אסם" הבהירה לקיבוץ שפיים כי אם לא יתקשרו בלעדית עם נגה יפגעו מכירות מפעל פוליכד שבבעלות הקיבוץ ל "אסם". גורם בקיבוץ שפיים אישר כי "אסם" הפעילה לחצים חריגים כדי שחברת נגה גלידות ( בבעלות "אסם" ותנובה ) תהיה הספקית הבלעדית של הקיבוץ".

רצ"ב הודעות "שטראוס" וקיבוץ שפיים – מסומן באותיות י"א.

התחקירן יואב יצחק חשף את שיטות "אסם"

  1. זאת ועוד, כמפורט בספר התחקירים "מחלקה ראשונה" של התחקירן והעיתונאי הבכיר ביותר בישראל, יואב יצחק, מסופר על חברות מזון שעמדו מול "אסם" ונכחדו, וזאת במסגרת תהליך הריכוזיות המתבצע מזה שנים במשק הישראלי, תהליך ההולך ומחריף, הגורר גם השתלטות על אמצעי התקשורת, הממומנים על ידם.
  2. רצ"ב התחקיר הנוגע ל"אסם"– עמ' 490, מסומן באותיות י"ב. ועל הפגיעה בציבור בעמ' 491 – מסומן באותיות י"ב 1 .

חילופי גרסאות של "אסם" בניסיון להכפיש את "פיקנטי" בכל מחיר

  1. במהלכיה להכחיד את הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", שכאמור היו קשורות ל "תשלובת פיקנטי" – הגישה נגדן קבוצת "אסם" סדרה של 12 תביעות משפטיות בטענה השקרית שאלה לא פרעו את חובן אליה.
  2. כאן נקטה קבוצת "אסם" בשיטה העתיקה של "הרצחת וגם ירשת". לרשימת התביעות ראה נספח הרצ"ב ומסומן באותיות י"ג ( ראה שם בס' ( ד ) עמ' 2 ואילך). כל התביעות הוגשו בסדר דין מקוצר ( ו – 2 בהוצל"פ). לראשי התביעות ראה נספח הרצ"ב ומסומן באותיות י"ד.
  3. בתביעות אלה טענה קבוצת "אסם" כי הצלבנית – צלבנית השקעות בע"מ – היא האחראית לחובות כלל הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – וזאת בהסתמך על מכתב שהוצא ע"י תשלובת "פיקנטי".
  4. וכלשון תביעות "אסם": "ההתקשרות בין התובעות לבין חברות 'פיקנטי' נעשתה באופן שחב' "פיקנטי" השקעות בע"מ… התחייבה כלפי התובעות לשאת בפרעון… " ( ר' לדוגמא עמ' 3 סעיף 11 (ב) ל- ת.א 14645/98 ומסומן באותיות ט"ו). ושם טוענת כי רומתה, הוטעתה והולכה שולל ויש להרים מסך, ולחייב את צלבנית השקעות בע"מ. המכתב רצ"ב – ומסומן באות ט"ז.
  5. אולם כאשר לא צלחה ידה של קבוצת "אסם" , בתביעות אלה (ולהלן יובהר למה), טענה קבוצת "אסם" כי האחראי לתשלום עבור חובות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – היא לא צלבנית השקעות בע"מ אלא התובעת מס' 1, "ניצולת הקרטל בע"מ", ועתה היא דורשת את פירוק "ניצולת הקרטל בע"מ" דווקא, באותם התירוצים בהם השתמשה נגד צלבנית השקעות בע"מ.
  6. כך או כך, עפ"י התנהגותה של "אסם", מבחינה לוגית אחד מהליכים אלה הוא הליך נפל – 12 ההליכים נגד צלבנית השקעות בע"מ אוהליך הפרוק נגד "פיקנטי". ראה בבקשת הצטרפות הרצ"ב ומסומנת באותיות י"ז.
  7. קבוצת "אסם" לא נהגה כך לפי שיקול משפטי ענייניוזאת לא משום שגילתה שטעתה עניינית אלא משום שלא צלחה ידה בתביעות הקודמות.
  8. מי אם לא כמו ב"כ קבוצת "אסם", היכול לתאר את כישלונה של "אסם" ומעלליה החדשים עד כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.
  9. בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי בתאריך 25.3.98 הצהיר ב"כ "אסם" כי קבוצת "אסם" רוצה בפרוקה של "פיקנטי" משום שהליכי הפרוק שנקטה "פיקנטי" נגד הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – טרף לקבוצת "אסם" את הקלפים !! וכלשונו:

"הלוא אותם הליכים אחרים שבהם אנחנו נקטנו, ההליכים האלה נקטעו באיבם כי חברת "פיקנטי" – האם הלכה והגישה בקשת פרוק נגד אותן חברות שאנחנו תבענו אותן, 'הצלבניות, ועל ידי המהלך הזה היא למעשה טרפה את כל הקלפים של אותם הליכים."

ראה פרוטוקול הדיון , עמ' 140 שורות 22-29 , הרצ"ב ומסומן באותיות י"ח.

  1. האמת, אם כן, יצאה לאור, ובא כוחה של קבוצת "אסם", פלט את האמת קבל עם ועדה, ועיניים לנו הרואות כי לא טענות של הטעיה, מרמה, הרמת מסך מצד "פיקנטי" הן האמת, אלא רק משום שנטרפו הקלפים לגרסתה האמיתית של קבוצת "אסם" , לפיה צלבנית השקעות היא החייבת, מובילים את "אסם" לבצע שימוש לרעה בהליכי משפט, ולטעון עתה בכזב כי "ניצולת הקרטל בע"מ" היא החייבת.
  2. כאשר לא עמדה כל עילה משפטית לתבוע את "פיקנטי" כאן, ניהלה קבוצת "אסם" את כלל תביעותיה כנגד הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – בכלל, וכנגד צלבנית השקעות בע"מ – בפרט. וכאשר נטרפו קלפיה המשפטיים נגד הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", "לא נותר" לקבוצת "אסם" אלא להמשיך ולקיים את שיטתן, המוכחת לעיל (והמקבלת אישור בתצהיר המסומן ג' 1) והיא: " "אסם" יעשה הכל ש"פיקנטי" יפול".
  3. אולם קשה להפוך ים של תביעות וטענות משפטיות בהן אחזה "אסם" ב – 12 הליכים משפטיים, עם עילות מוגדרות ומוכחות לטעמה, ולטעון עתה טענה שהיא איפכא מסתברא. וכאשר חיסלה "אסם" את הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", תחילה בקרטל וסגור בים של תביעות, והכל מתוך שיטה של הרצחת וגם ירשת, הסתבר לה בדיעבד כי התממשה אצלה האמרה: "הפך משכבו בחוליו" , ובלשון העם – "קיבלה גול עצמי".

"אסם" גייסה את עורך-דינה למתן תצהיר שקר

  1. ישבו חכמי "אסם" , "טיכסו עצה מה לעשות, כי יועץ בקרבנו אין" (סליחות תענית ליום שני "אפפוני מים") ומצאו להם יועץ.
  2. כאן גייסה "אסם" "כלי מלחמה" חדש – תצהיר של עו"ד המשמש יועץ משפטי פנימי בקבוצת "אסם".
  3. אולם לא מספרת "אסם" ולא מספר היועץ כי יועץ הוא, ולא מספרים כי יועץ משפטי הוא (ועוד עו"ד), אלא מפרטים בתצהיר ערב רב של נתונים כוזבים, החל בתפקידיו של המצהיר, וכלה ביצירת תמונה מעוותת שנועדה ליצור בסיס משפטי לחיובה של "ניצולת הקרטל בע"מ", בחובותיהן של כלל הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", עד כי חשבו כי הקורא עיניו טחו ( כוסו) מראות כי מרמים אותו ( ישעיהו מד, יח ).
  4. יתרה מכך – תצהיר זה בא כתמיכה לבקשת הצטרפות של קבוצת "אסם" , לתיק פירוק נגד "פיקנטי", בשעה שמבקשת הפירוק , חברת "סנפרוסט", חזרה בה מבקשתה. ו"אסם" באמצעות בקשה זו ותצהיר זה מעכבים את ביטול תיק הפרוק, וממשיכים לגרום נזק לתובעת מס' 1 כמפורט להלן, והכל באמצעות עילות כוזבות. רצ"ב בקשת ההצטרפות לבקשת הפרוק המ'1264/97 בתיק פרוק 595/97 המסומן באותיות י"ז.
  5. במבוא לתצהירו ובס' 1, מצהיר האדון יהושע מירז כדלקמן:

"אני הח"מ , יהושע מירז, לאחר שהוזהרתיהנני משמש בתפקיד מזכיר החברות "אסם" תעשיות מזון בע"מ ו פרומיןוחבר בהנהלת החברות בקבוצת 'אסם'".

  1. ואולם מסתבר כדלקמן: המצהיר אינו חבר בהנהלת החברות הנ"ל.
  2. המצהיר אינו מגלה את תפקידו האמיתי – יועץ משפטי פנימי בקבוצת "אסם", והיותו עו"ד, בנוסף להיותו מזכיר הקבוצה.
  3. כמפורט ברישומי רשם החברות, לחברות "אסם" ופרומין וכן לחברות בקבוצת "אסם" המחזיקות במניות הנ"ל והמפורטות מטה, המצהיר, עו"ד יהושע מירז אינו מנהל באף אחת מהן !!! (וזאת שסה"כ מספר המנהלים בחברות אלה הוא 57 !!! ).
  4. רצ"ב תדפיס רשם החברות לחברת "אסם" הנ"ל – מסומן באותיות י"ט. רצ"ב תדפיס רשם החברות לחברת פרומין הנ"ל – המסומן באות כ'. רצ"ב תדפיס רשם החברות לחברת "עטור" מקבוצת "אסם" ובעלת מניות ב- 2 החברות הנ"ל – מסומן באותיות כ"א'. רצ"ב תדפיס רשם החברות לחברת "אסם" אקספורט שהינה בעלת מניות ב"אסם" הנ"ל – מסומן באותיות כ"ב. רצ"ב מכתבו של ב"כ חברות אלה ובהעתק מצויין תפקידו ותוארו האמיתיים בקבוצה – מסומן באותיות כ"ג.
  5. בס' 3 (א) לתצהירו מצהיר הנ"ל כי:

"מסרה "פיקנטי" למבקשות שיקים כדלקמן: ל"אסם"   שיק ע'ס 309,848.35 ש"חלפרומין – שיק ע'ס 213,578.66 ש"ח…". ובס' 3 ( ב ) : "השיקים הוצגו לפרעון בבנק אולם הם חוללו באי פרעון".

  1. התצהיר הנו חלק מבקשת קבוצת "אסם" נגד "פיקנטי" – "פיקנטי" תעשיות מזון (כשמה הקודם). המצהיר עושה הבחנה בין "פיקנטי" לבין "חברות פיקנטי". ראה את ההתייחסות ל"חברות פיקנטי" בסעיף 3 ( ד).
  2. בעשותו הבחנה זו מציג המצהיר הכזבן מירז מצג שווא כאילו והשיקים הנ"ל הן של "פיקנטי תעשיות מזון" (כיום, ניצולת הקרטל בע"מ) אולם בעיון בשיקים מסתבר כי לא "פיקנטי" תעשיות מזון" (כיום, ניצולת הקרטל בע"מ) מסרה שיקים אלה, אלא אחת מ"חברות פיקנטי" והיא "פיקנטי השקעות בע"מ" ( שנקראת מזמן "צלבנית השקעות בע"מ").
  3. המצהיר הכזבן מירז משתמש בשם "פיקנטי"ונותן לביהמ"ש להבין כי מדובר בתובעת אולם, כאמור ההיצג הנו היצג כזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת.
  4. היצג כזב זה נעשה כדי להטעות את ביהמ"ש לחשוב כי כנגד "פיקנטי" יש עילת פירוק בגין שיקים שחוללו באי פירעון.
  5. והמצהיר הכזבן מסתיר ולא מגלה כי שיקים אלה נתבעו ב – 2 תיקי הוצל"פ מ"פיקנטי השקעות בע"מ" ולא מ"פיקנטי".
  6. רצ"ב תיק הוצל"פ 17-09805-97-6 כנגד החייב "פיקנטי" השקעות בע"מ" – מסומן באותיות כ"ד. רצ"ב תיק הוצל"פ 17-09804-97-5   כנגד החייב "פיקנטי" השקעות בע"מ" – מסומן באותיות כ"ה.
  7. בעמ' 4 בסעיף 4 מצהיר המצהיר הכזבן: "בנסיבות המפורטות בבקשה ובתצהירי זה, לפי מיטב הבנתי ואמונתי, אטען כי …יש לחקור את עסקי תשלובת פיקנטי כולה… תוך ביצוע … פעולות חסרות נפקות אותן יש לייחס לאחור, יצירת שעבודים פיקטיביים".
  8. ובעמ' 9 סעיף בב) לבקשה נאמר: "יתר על כן : ביום 8/10/97 כשלושה שבועות, לאחר (ההדגשה במקור!) הגשת בקשת הפרוק נגד ח.א. מזון ע"י ויליפוד, שיעבדה חברה זו בשעבוד שני וללא הגבלה בסכום, את כל רכושה וזכויותיה לטובת חברת חוץ הרשומה באיי הבתולה כנגד הלוואה בסך 1 מליון $ והאם אין כאן שעבוד שלא כדין של נכסי חברה חדלת פירעון המצויה בהליכי פירוק זמני, לטובת חובות המשיבה כאן".
  9. אולם מסתבר כי לא ב- 8/10/97 שיעבדה ח.א. מזון את השעבוד. השעבוד נוצר ביום – 22/08/97 ( נמסר ונרשם אצל רשם המשכונות ב- 9/9/97 , ונמסר לרשם החברות בחותמתו ב- 9/9/97 ונרשם רק ב- 8/10/97). רצ"ב -הסכם ושטר המשכון מ- 22/08/97 מסומן באותיות כ"ו. אישור רישום משכון מ- 9/09/97 מסומן באותיות כ"ו 1. הודעה לרשם החברות מ- 9/09/97 מסומנת באותיות כ"ו 2. תעודת הרישום מרשם החברות המציין כי השעבוד הוא מיום 22/08/97 (ונרשם ביום 8/10/97 ) מסומנת באותיות כ"ו 3.
  10. שוב, כאמור לעיל , מציג הנתבע היצג כזב לבית המשפט, וזאת כדי להטעותו להאמין כי "פיקנטי" ו"חברות פיקנטי" יחדיו בצעו שעבודים פיקטיביים לאחר שהוגשה בקשת הפרוק נגד ח.א. מזון בע"מ ולא היא, השעבוד נוצר זמן רב לפני הגשת בקשת הפרוק (מועד הגשת בקשת הפרוק היה 25.9.97 והשעבוד נוצר לפיכך 5 שבועות קודם, ולא 3 שבועות אחרי !!!).
  11. אף המפרק הזמני מציין בדו"ח הראשון, שם בעמ' 7 כי השעבוד נוצר ב- 22.8.97 . ראה ס' 16.2 לעמ' הרצ"ב מסומן באותיות כ"ו 4 אבל , בכך לא מסתפק הנתבע.
  12. על מנת להטעות את בית המשפט שעבר זמן רב לאחר הגשת בקשת הפירוק, הוא אומר שחלפו 3 שבועות עד 8.10.97 ולא היא – רק שבועיים חלפו מתאריך 25.9.97 אבל כאמור גם התאריך 8.10.97 אינו תאריך יצירת השעבוד והשקר וההטעיה כפולים הם ומכופלים.
  13. אין המצהיר הכזבן וקבוצת "אסם" מסתפקים בכזבים אלה, לעניין עיתוי יצירת השעבוד, וכדי שהיצג הכזב יהיה מושלם וביהמ"ש ישתכנע ש"העובדות" הן המציאות, מוצהר כדלקמן: "ביום 16.12.97, הגיש המפרק הזמני שמונה לחברות "צלבנית" דו"ח ראשוני ממנו צצים ועולים מעשים חמורים המיוחסים למשיבה ולמנהלה, ששימש כאמור גם מנהלן של חברות "צלבנית" ויש באמור בדו"ח זה כדי לבסס , וביתר שאת, את האמור בבקשה זו: אא)… ( בב) יתר על כן : ביום 08/10/97 , כשלושה שבועות לאחר (ההדגשה במקור) הגשת בקשת הפירוק…". ראה בבקשת קבוצת "אסם"– נספח י"ז – עמ' 9 סעיף (כה) – ולצורך הנוחיות רצ"ב עמוד זה כנספח נוסף המסומן באותיות כ"ו 5.
  14. המצג הכוזב הנו שכביכול אפילו המפרק הזמני קבע שהחברה שעבדה לאחר הגשת בקשת הפרוק, אך לא כך קבע המפרק: "בעת שח.א. מזון בע"מ ויתר 5 החברות יצרו את השעבודים הנזכרים לעיל … הפעילויות הנ"ל בוצעו בתוך התקופה של שלושה חודשים לפני הגשת בקשת הפרוק נגדן בתיק פרוק 546/1997 , אשר הוגשה ב- 25.9.97." רצ"ב קביעת המפרק בסעיף 16.5 – מסומן באותיות כ"ו 6.
  15. התרמית במצג זה הנה אבי אבות הכזבים, שהרי יהושע מירז הכזבן, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ" וקבוצת "אסם" משוכנעים שבית המשפט יקבל מצג זה מבלי לבדוק את דו"ח המפרק, ואם הם אומרים שהמפרק קובע שהשעבוד היה אחרי, למה לבית המשפט לחשוד שהמפרק קבע הפוך מכך ? כוונתם היא ברורה – שהמוטעה ע"י ההיצג יפעל לפיו, דהיינו כמצויין לעיל: "ויש באמור בדו"ח זה כדי לבסס, וביתר שאת, את האמור בבקשה זו". כלומר, זו "ההוכחה" הטובה ביותר ו"המשכנעת" ביותר שיש לפרק את "פיקנטי".
  16. בעמ' 10 סעיף (גג) מציינת קבוצת "אסם", בבקשת ההצטרפות לפרוק: "ולא זו אף זו: עפ"י האמור בסעיף 16.6 לדו"ח המפרק הזמני, שיעבדו 3 חברות המצויות בהליכי פירוק זמני…לטובת הבנק הבינלאומי הראשון את כל זכויותיהן לקבלת תגמולי ביטוח שריפה… שיעבוד זה נרשם ברשם החברות ביום 27/10/97, יום אחד לפני מינוי המפרק הזמני (28/10/97) (ההדגשה במקור). גם במקרה זה אין מנוס מן המסקנה… ". רצ"ב עמ' 10 ומסומן באותיות כ"ו 7.
  17. שוב: השעבוד לא נוצר בתאריך עליו הצהיר הנתבע. השעבוד נוצר ב- 7.10.97, שלושה שבועות לפני שמונה המפרק הזמני, ושוב ההסתמכות של יהושע מירז, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ וקבוצת "אסם" על "קביעת" המפרק הינה הכזב בהתגלמותו, ובסעיף 16.6 לדו"ח המפרק קובע המפרק: "בתאריך 7.10.97 (ההדגשה של המפרק) יצרו ח.א. מזון בע"מ… שעבוד קבוע לטובת הבנק הבינלאומי הראשון…". רצ"ב דו"ח המפרק, עמ' 8, סעיף 16.6 –   המסומן באותיות כ"ו 8. כמו-כן רצ"ב הרישום אצל רשם החברות – מסומן באותיות כ"ו 9.
  18. בעמ' 5 לתצהירו, בסעיף (ז), מוצהר כדלקמן: "בניגוד לנטען, ע"י החברה בבקשתה, הנני לטעון כי חברות צלבניות חדלו מתשלום חובותיהן למבקשות מאז חודש אוגוסט 1997 ואף קודם לכן…". שוב היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת, שהרי הכסף נכנס לקופתם, ולא מדובר בכסף קטן אלא של 748,944 ש"ח, כדלקמן:

ביום 10.7.97 נפרע בשיק מס' 31426 סך של – 142,584 ש"ח.

ביום 25.7.97 "       "             21901   "       – 415,427 ש"ח.

ביום 10.8.97 "       "             34325   "       – 190,933 ש"ח.

  1. כדי לבסס את בקשתם ולגרום לפרוקה של "פיקנטי", מצהיר הכזבן בעמ' 5 הנ"ל בסעיף (ז) לעיל, יחד עם סעיף 6) (א), וכנ"ל בגוף הבקשה, כי הפסקת התשלומים היא משום שהחברה חדלת פירעון ו: "אינה יכולה לפרוע חובותיה לנושיה ובכללם גם למבקשות".
  2. הצהרה זו עומדת בניגוד להצהרה אחרת שמסרה קבוצת "אסם" בהליך אחר. ב- 21.9.97, חודשיים אחרי ש"פיקנטי", לטענת "אסם", חדלה לשלם בשל חוסר יכולת לשלם, הגישה "אסם" כתב תביעה שכנגד, נגד "פיקנטי", על סך 10,000,000 ש"ח !! בתביעה שכנגד טוענת "אסם" ( עמ' 9 סעיף 17) כי : "אשר לצרכי תביעה זו , ומטעמים פרקטיים של כושר הפירעון העתידי של "פיקנטי", הועמדו ע'י "אסם" על הסך של 10,000,000 ש"ח בלבד". התביעה רצ"ב ומסומנת באותיות כז'.
  3. "אסם" כל-כך בטוחה ב – 21/9/97 ביכולת הפירעון של "פיקנטי" לסכום של 10 מליון ש"ח, ולכן היא כל-כך מוכנה לשלם אגרה של 250,000 ש"ח. אבל, כאשר היא רוצה ש"פיקנטי" תפורק אין לה בעיה להצהיר כזב – שכבר ב- 7/97 לתובעת אין יכולת פירעון ולכן חדלה מלשלם לה. אין ל"אסם" כל מניעה לתת הצהרות סותרות בפני בתי משפט שונים בשאלה עובדתית שהיא מהותית לעצם העניין.
  4. די ברשימת הצהרות הכזב המנויות לעיל כדי לקיים את עילות התביעה של "פיקנטי" כנגד יהושע מירז, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ, ודי אם יאמר שהצהרות אלה משקפות את כלל תצהירו של יהושע מירז, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ, אשר שועלים הילכו בו (תיקון חצות) .

העילות המשפטיות לתביעה נגד הנתבעים שהיו ספקי "פיקנטי"

  1. בהפסקת אספקת הסחורה ע"י קבוצת "אסם" הפרו אלה כלפי "פיקנטי" את הסכם הסחר ביניהן באורח חד-צדדי, בלא הודעה מראש, בניגוד לתנאי ההסכם, ובניגוד לנוהג המסחר ביניהן.
  2. במעשיהן ו/או במחדליהן האמורים והמפורטים לעיל של "אסם", " הנתבעות הן הפרו כלפי "פיקנטי" את התחייבויותיהן ונהגו כלפי "פיקנטי" בניגוד לדין ו/או למוסכם ובין היתר כדלקמן:

במישור החוזי,

  1. הפרו הסכם ו/או נוהג ההתקשרות בינן לבין "פיקנטי", כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א 1970.
  2. וגם / או : נהגו בניגוד לחובת תום הלב ולדרך המקובלת בקיום ההסכם בינה לבין "פיקנטי" – בניגוד להוראות סע' 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג 1973 וגם/או:

במישור הנזיקי :

  1. ביודעין גרמו לסוכנים אחרים של "פיקנטי" ו/או לחברות הצלבניות להפר הסכמי אספקה שלהם עם התובעות, תוך קיום עוולת גרם הפרת חוזה, סעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח 1968 וגם/או: התרשלו ו/או נהגו בזדון כפי שאדם רגיל או איש עסקים לא היה נוהג ו/או:
  2. פרסמו לשון הרע על "פיקנטי" כמשמעות המונח בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ח 1968 – לציבור בכלל ולסוכנים אחרים המספקים ל"פיקנטי" סחורה בפרט וגרמו בכך ל"פיקנטי" נזקים כספיים ניכרים.
  3. התוצאה הכמעט ודאית מפרסום לשון הרע היא פגיעה באדם, שאליו מתייחסת לשון הרע. מאחר שהפגיעה אינה מצויה מחוץ לתחום התוצאות הטבעיות של הפרסום, אין גם קום לראות "בכוונה לפגוע" שבסעיף 6 לחוק דרישה לכוונה מיוחדת מצד המפרסם, אפילו נאמץ סיווג זה של "כוונה". שאם היעד, אליו מתייחסת הכוונה, "נעוץ בתוצאות העתידות לצמוח בדרך הטבע מאותה התנהגות, אזי הכוונה הצמודה לאותן תוצאות היא רגילה, שכן גם התוצאות הן רגילות" (ש' ז' פלר, "נפקדות ,על מנת להשמט מתפקיד קרבי" הפרקליט כט (תשל"ד – ל"ה) 538 ,534).
  4. קשה יותר ההבחנה בין מניע לבין כוונה. שכן אין המחוקק משתמש תמיד בביטוי "בכוונה" לתיאור יסוד נפשי של כוונה אלא גם כביטוי למניע (ראה ש' ז' פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשמ"ד) 513-512, והדוגמאות המובאות שם), והשאלה אם כן, האם דורש סעיף 6 "כוונה" במשמעות יסוד נפשי של כוונה, דהיינו יחס חפצי לתוצאה, שאיפה להשגת המטרה על-ידי עשיית המעשה. או שמא עניינו של סעיף 6 ב"מניע", שהוא הסיבה שהביאה את העושה לחפוץ באותה תוצאה.
  5. כשהמניע בא על סיפוקו רק לאחר שהושגה המטרה המיידית (ראה י' לוי ו-א' לדרמן, עיקרים באחריות פלילית (רמות מערכות חינוך, תשמ"א) 438-437), או כדברי פרופ' פלר (בספרו הנ"ל, בעמ' 510) המציין ש ",המטרה' היא אפוא בבחינת אותו, מה' ששואפים להגשימו או להשיגו באמצעות המעשה, בהבדל מן, המדוע' המתגלם במניע. ההבחנה היא בין ,תכלית' לבין ,מוטיב'".
  6. מאחר שהתוצאה המיידית (הכמעט ודאית) של פרסום לשון הרע ע"י "אסם" היא פגיעה ב"פיקנטי", הרי שיש מקום לומר, כי הפגיעה מתייחסת למציאות החיצונית לעושה ולא ל"מדוע" הפנימי שלו.
  7. כי אם הפגיעה היא ישירה ומיידית מן ההתנהגות, אין היא בבחינת אותה מטרה רחוקה יותר, הבאה על סיפוקה שעה שמושגת המטרה המיידית.
  8. מבחן התוצאה, המשולב במבחן המציאות החיצונית, מלמד כי כל הנתבעים הוציאו את דיבתה של "פיקנטי".
  9. זאת ועוד, "אסם" וחבר מרעיה פרסמו שקר מפגיע כמשמעו בס' 58 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) באשר פרסמו הודעה כוזבת בזדון בנוגע לעסקי "פיקנטי".
  10. "אסם" "פרומין" ויתר הנתבעים קשרו קשר עם אחרים, לרבות עם יצרנים וסוכנים אחרים המספקים סחורה ל"פיקנטי" על מנת להזיק ל"פיקנטי" ו/או למנוע ממנה ו/או להפריע לה לעסוק באופן חפשי וכדין בעסקי המסחר שלה, ובכך עוולו כלפי "פיקנטי" עוולה של הפרת חובה חקוקה בין השאר על פי סעיף 500 (5) ו/או (6) לחוק העונשין התשל"ז 1977 כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח 1968.
  11. כיוון ש"אסם", ויתר חברי הקרטל הנם ברובם יצרנים, ומשום שביצעו מעשי הטעיה כנגד "פיקנטי", הרי שחלה עליהם אחריות גם על פי חוקי הגנת הצרכן (הצרכנים/הקונים במקרה זה "פיקנטי" וחוג לקוחותיו).
  12. היריבות שיוצר חוק הגנת הצרכן אינה מוכרת אמנם מפורשות בדין הכללי, אך יש בדין הכללי שורשים לאחריות זו.
  13. ההכרה המפורשת בה בחוק הגנת הצרכן, מפשטת את שאלת העילה. בסיס האחריות המוטלת על היצרן נעוץ במעשה הטעיה או אי גילוי מצדו.
  14. להכרה באחריותו של צד שלישי למיצגים מטעים שהביאו להתקשרות יש, כאמור, שורשים בדין הכללי, הן במשפט המקובל והן בפסיקה ובספרות שלאחר חוקי החוזים. ראה הפרשנות לס' 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973. בספרם של דניאל פרידמן, נילי כהן, חוזים, אבירם הוצאה לאור בע"מ, 1991, כרך א' ע'540-541, ס' 12.28; וכן ג. שלו, דיני חוזים, דין התשנ"ה, מהדורה שניה, עמ' 220.כן ראה: ע.א. 1569/93 מאיה נ' פנפורד, פ"ד מ"ח (5) 705 (אחריות אישית של מנהל חברה לנזקי התקשרות של צד שני עם החברה על פי מיצגים שהציג בפניו, בס' 23 לפסק הדין); ע.א. קפלן נ' נובוגרוצקי, פ"ד ל"ח (3) 47 (אחריות מתווך לנזקים הנובעים מההתקשרות).
  15. במשפט האנגלי הוכרה אחריות יצרן במקרים בהם הציג מיצגים ישירים כלפי הקונה. הבסיס להטלת האחריות היה קביעת קיומו של חוזה צדדי (או נספח). ראה: David Oughton & John Lowry, Consumer Law, 1997, Blackstone Press Limited. בטכניקה זו נעשה שימוש גם בארץ.
  16. אסם וכל יתר הנתבעות בתביעה זו נתבעות גם בשל הפרת חובה חקוקה: חוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח 1988 הקובע בס' 4 כי:

"לא יהיה אדם צד להסדר כובל, כולו או מקצתו, אלא אם כן קיבל מאת בית הדין אישור לפי סעיף 9 או היתר זמני לפי סעיף 13 או פטור לפי סעיף 14, או שכל הכבילות שבהסדר פטורות בהתאם לפטור סוג שנקבע לפי סעיף 15א; היו האישור, ההיתר הזמני, הפטור או פטור הסוג מותנים – לא יהיה להם תוקף, אלא אם כן נתמלאו תנאיהם".

  1. כל בעלי המונופולין הנכללים בתביעה זו כדוגמת אסם ותנובה נתבעים בשל הפרת חובה חקוקה גם לפי ס' 29 לחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח 1988 הקובע כי:

"לא יסרב בעל מונופולין סירוב בלתי סביר לספק את הנכס או השירות שבמונופולין".

  1. וכן ס"ק א. לס' 29 דנן הקובע:

"(א) בעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור. (ב) יראו בעל מונופולין כמנצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור, בכל אחד מן המקרים האלה: (1) קביעה של רמת מחירי קניה או מכירה בלתי הוגנים של הנכס או של השירות שבמונופולין; (2) צמצום או הגדלה של כמות הנכסים או היקף השירותים המוצעים על-ידי בעל מונופולין, שלא במסגרת פעילות תחרותית הוגנת; (3) קביעת תנאי התקשרות שונים לעסקות דומות אשר עשויים להעניק ללקוחות או לספקים מסויימים יתרון בלתי הוגן כלפי המתחרים בהם; (4) התניית ההתקשרות בדבר הנכס או השירות שבמונופולין בתנאים אשר מטבעם או בהתאם לתנאי מסחר מקובלים אינם נוגעים לנושא ההתקשרות. הוראות סעיף קטן זה באות להוסיף על הוראות סעיף קטן (א)".

  1. ס' 50 לחוק ההגבלים העסקיים תשמ"ח 1988 קובע מפורשות כי:

"דין מעשה ומחדל בניגוד להוראות חוק זה, כדין עוולה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

  1. עבריינותה העסקית והצרכנית של אסם איננה דבר חדש. מזה זמן רב שהיא מרמה את הצרכנים בדרכים ובשיטות מגוונות. לאחרונה התגלה כי אסם מקטינה את אריזות מוצריה, אך משאירה את מחיריה בלא כל שינוי. בימים אלה, בהם חוגג המיתון ומשפחות רבות מגיעות לפת לחם, מצאה לה אסם, דרך חדשה להגדיל את הכנסותיה, על-ידי רמאות צרכנים.
  2. בעוד היא מקטינה את אריזות מוצריה, כך שהצרכן מקבל פחות ופחות, היא מרוויחה כספים על גבם של הצרכנים כאשר היא משאירה את המחירים על כנם. למשל הקטינה אסם את אריזת הביסלי הגדולה מ –200 גרם ל –190 גרם ואת האריזה הקטנה הקטינה מ –70 גרם ל –67 גרם.
  3. לאחר שנתפסה בקלקלתה, ניסתה אסם להציל את שמה והודיעה כי תוריד את מחירי הביסלי ב1.1%- ותחזיר את הבמבה המתוקה למשקל של 30 גרם, לאחר שהורידה אותו ל –25 גרם.
  4. חשיפת תופעה זו עוררה סערה גדולה ומשרד התעשייה פתח בחקירה בנושא. במקביל הודיע זמיר חייט, הממונה באזור המרכז של משרד התעשייה, כי בעקבות הנחיית הממונה על הגנת הצרכן נאספו אריזות מוצרים שהתכווצו והיצרנים יזומנו לתת הסברים. הם גם יבדקו את ההיבט המשפטי של נושא זה.
  5. חברות תשלובת אסם מטעות את לקוחותיהן בהקטינן מוצרים בלי להפחית את מחירן בהתאמה ובלי ליידע את הצרכנים על כך. ועדת הכנסת לפניות הציבור, פנתה ליצרנים ולחברות ששינו את אריזות המוצרים, וביקשה לחזור בהם מהשינויים שעשו. בין השאר דרשה הועדה מהיצרנים כי יעשו שיוני בולט לעין באריזות המוצר בכדי לא להטעות את הצרכנים.
  6. סמנכ"ל רשות הצרכנות בהסתדרות, חני מונין, אמרה בדיון בכנסת כי יש להקים גוף בוררות לנושא הטעיות הצרכנים הנמצאות בתחום האפור לכאורה אך מקפחות את הצרכן. היועמ"ש לצרכנות, עו"ד יוסי ברג, אמר כי בדיקות של המועצה הראו, כי התופעה של הקטנת האריזות גורמת לציבור נזק פוטנציאלי של כחצי מיליארד ₪ בשנה. לדבריו לאחר שהמועצה תערוך בירור של כל הנתונים בפרשה, היא תשקול את אופן המשך הטיפול בנושא.
  7. משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה יבחן מהלך אשר יחייב את רשתות השיווק לפרסם את מחירי המוצרים ביחס לכמות. מדובר ביחידות משקל, נפח או יחידות מוצר בודדות המצויות באריזות גדולות. סימון זה יאפשר לצרכן השוואת מחירים ונטרול עבריינים כאסם מ"לעבוד" על הצרכנים.
  8. אך מעלליה של אסם אינם מסתיימים כאן, לפני כשנה הורדו ממדפי החנויות חטיף שייבאה בשם צ'יקס-מיקס וזאת לאחר שנתגלה כי אסם הטעתה את הצרכנים. על גבי האריזה התנוססה הצהרה מטעה כי בחטיף זה יש 60% פחות שומן מאשר בחטיפי צ'יפס. הסתבר כי בין חטיף זה ובין צ'יפס, אין ולא כלום, שכן חטיף זה אינו מיוצר כלל מתפוחי-אדמה ולכן ההשוואה מטעה את הצרכן, אשר מניח כי הוא אוכל חטיף תפו"א דל שומן, כשלמעשה החטיף עשוי מחיטה ותירס. לאחר התערבות המועצה לצרכנות, משרד הבריאות דאג להוריד חטיף זה מן המדפים. יפה רייכרט, רכזת חולייה משפטית בשירות המזון בתל אביב אישרה כי נציג חברת אסם נחקר במשטרה והתיק הועבר לפרקליטות מחוז תל-אביב להמשך טיפול. כשנשאלה אסם ע"י העיתונאית שושנה חן, "למה להטעות את הצרכנים?" ענתה, כי המוצר ירד מן המדפים וכי הנושא נמצא בטיפול המחלקה המשפטית. כך החליטה אסם לסיים פרשה מביכה זו.
  9. בעוד שהאזרח הפשוט ברחוב נאבק למחייתו, הצליחה אסם להכניס מחזור מכירות של הרבעון השלישי של 2003 בגובה של 633.9 מיליון ₪ שהוא גידול של 9.1% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה. עובדה זו בלבד יש בה כדי ללמד עד כמה "ישרה" ו"נאמנה" אסם לצרכניה.
  10. ברור כי משפחות נוהגות היום לקנות פחות ממה שקנו בעבר, אך הפלא ופלא, לא רק שהיקף ההכנסות של אסם לא ירד, אלא הוא אף עלה. אולי לו היתה אסם נוהגת ביושר ולא מנסה להערים על לקוחותיה על כל צעד ושעל, אולי אז גם הכנסותיה היו מלמדות על המצב האמיתי בחברה ובשוק היום.

ניצול מונופולין לרעה

  1. "אסם", המהווה מונופולין כהגדרת המונח בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח – 1988, ניצלה לרעה את מעמדה בשוק, באופן שגרם להפחתת התחרות בעסקים ופגע בציבור, בכך שצמצמה את כמות הסחורה שסיפקה ל"פיקנטי" שלא במסגרת פעילות תחרותית הוגנת ובכך ביצעה כלפי "פיקנטי" עוולה של הפרת חובה חקוקה (סעיף 29 א' לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח 1988) כמשמעותו בסעיף 63לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח 1968 ו/או כמשמעותה בס' 50 לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח 1988.
  2. "אסם" התקשרה ו/או הייתה צד להסדר כובל באורח המנוגד לס' 4 לחוק ההגבלים העסקיים התשמ"ח 1988 והמהווה עוולה.
  3. חוק ההגבלים משנת 1988, לעומת קודמו משנת 1959, נועד להגביר את הפיקוח על פעילות המונופולין כדי למנוע פגיעה הנגרמת מהשליטה של המונופולין בשוק.
  4. המחוקק נקט בסעיף 26 (א) לחוק מבחן מבני, מכאני משהו, המקים חזקה חלוטה כי שליטה העולה על מחצית אספקת הנכסים או השירותים, מבטאת שליטה ומעמד דומיננטי. במקביל, מקנה סעיף 26 (ג) לשר התעשייה והמסחר את הסמכות לקבוע, לגבי נכסים או שירותים מסוימים, קיומו של מונופולין גם בשיעור שליטה הנופל ממחצית, אם מצא – לפי המלצת הממונה- שלמי שבידיו ריכוז נמוך יותר יש השפעה מכרעת בשוק.
  5. מונופולין איננו דבר בלתי-חוקי. חוק ההגבלים העסקיים איננו אוסר על גוף או על פירמה פלונית להיות בעל מונופולין, אלא שאם הוא בעל מונופולין, כ"אסם", החוק אוסר עליו לנצל את מעמדו המונופוליסטי לרעה, כפי שנעשה בידי "אסם" נגד "פיקנטי". עמד על כך הממונה על ההגבלים העסקיים בהחלטתו בעניין "ידיעות אחרונות", בקובעו כדלקמן:

"בשיטתנו מתרכז הפיקוח על מונופולים במניעת ניצול לרעה של מעמד דומיננטי בשוק מונופול כשלעצמו איננו אסור בדין. כעיקרון, גם לחברה שיש לה מונופול זכות לנהל את ענייניה כהבנתה שלה. זכות זו קיימת מאז ומכבר, ועתה היא אף מוצאת עיגונה בחוק יסוד: חופש העיסוק. מטרת הפיקוח על המונופולין למנוע פגיעה העלולה להיגרם משליטת בעל המונופולין בשוק".

  1. הנושא של איסור תחרות בלתי הוגנת, שאף בו נעסוק להלן, מעוגן בסעיף 29 א' לחוק ההגבלים העסקיים, אשר הוסף לחוק בתיקון מתשנ"ו, וכן בסעיף 30 לחוק. סעיף 29 א' לחוק מתמקד במניעת ניצול המעמד המונופוליסטי לרעה, בעוד שסעיף 30 לחוק קובע מספר עילות סטאטוטוריות להוצאת צווים להסדרת פעולות המונופולין.
  2. בין העילות הסטאטוטוריות כאמור מצויה גם העילה של "קיום תחרות בלתי הוגנת בעסקים בין בעל המונופולין לבין אחרים", כפי שניהלה "אסם".
  3. המלומד יצחק יגור תוהה מה חידוש סעיף 29 א' לחוק ההגבלים העסקיים על סעיף 30 (4) לחוק אם כל העילות הנקובות בו ממילא נופלות בתוך העילה הרחבה של "קיום תחרות בלתי הוגנת" מכוח סעיף 30 (4) לחוק. התשובה, סבור יגור, מצויה במישור הראייתי ובנטל ההוכחה.
  4. סעיף 29 א' לחוק קובע למעשה ארבע חזקות שאם מתקיימת אחת או יותר מהן, נוצרת חזקה לפיה בעל המונופולין ניצל את מעמדו בשוק לרעה, באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים.
  5. אחת מחזקות ניצול לרעה קובעת כי "ניצול לרעה" פירושו ניהול תחרות בלתי הוגנת כלפי אחרים.
  6. החוק נקב במונח תחרות בלתי הוגנת כלפי "אחרים" ולאו דווקא כלפי "מתחרים", מסביר יגור, ללמדנו כי תחרות בלתי הוגנת, בראי של דיני מונופולין, איננה רק במישור האופקי, קרי היא איננה רק בין מתחרים, אלא היא יכולה להתקיים גם במישור האנכי – בין בעל המונופולין לבין המפיץ או המפיצים של המוצר שבמונופולין, או אפילו כלפי ספקים, כפי שהתקיים במקרה הקרטל של "אסם" נגד "פיקנטי".
  7. התחרות במקרה זה, כפי שיובא להלן, היתה רחוקה מאוד מהיותה תחרות הוגנת. ספקיה של התובעת (להלן: הנתבעות) השתתפו בקרטל המזון שהונהג ע"י אסם. הנתבעות הפסיקו את אספקתן באופן מאורגן ומתואם מראש, וזאת למרות שהתובעת עמדה בלוח התשלומים, כך שיצרו את אפקט הדומינו.
  8. הפסקת ההספקה גרמה לתובעות ולכלל תשלובת פיקנטי נזקי ממון כבדים וגרמה לקריסת תשלובת פיקנטי. פעולות כל חברה בפני עצמה ופעולותיהן של כל החברות יחד עם האחרים פגעה בתזרים המזומנים, רוקנה את מדפי תשלובת פיקנטי, ואותתה לשאר הספקים להצטרף למלאכת החיסול. פעולות הנתבעות יחד ולחוד גרמו לבהלה בקרב ציבור הספקים, ואלה חדלו גם כן, תוך זמן קצר, לספק סחורה מתוך חשש וצפיה שפעולות הנתבעות האחרות, ישבשו את תזרים המזומנים.
  9. חלק אחר מציבור נוסף זה, החמיר את תנאי האשראי כתנאי להמשך הספקת הסחורות. לא מן הסתם, שינוי תנאי האשראי, הוסיף נדבך נוסף בגרימת הנזק למערך התזרימי של פיקנטי.
  10. כאשר מדפי המרכולים, נשארו מיותמים, ציבור הלקוחות נטש גם הוא את החנויות, וכך נפגע התזרים עוד יותר. מצד אחד-ההוצאות תפחו (עקב עמידה בלוח התשלומים לנתבעים) ומצד שני-ההכנסות צנחו מטה. התוצאה הנגררת: עצירת האשראי הבנקאי אשר נבנה מכח התזרים.
  11. אי יכולת חברות השיווק בתשלובת פיקנטי לפרוע חובן לנתבעות, יצר קשיים כלכליים אדירים לתובעות, שכן כל הכנסותיהן של התובעות התבססו על הזמנת סחורה מאת חברות השיווק. עם חיסול חברות השיווק לא נותר מי שיזמין סחורה מהתובעות.
  12. פעולות אלה גרמו בין השאר למכירת חלק מן העסקים ב"מחירי שחיטה". וכך מרכולים, על ציודם היקר- נמוגו, וההשקעות ירדו לטמיון.
  13. פעולות אלה נעשו למרות התראות פיקנטי ושאר תשלובת פיקנטי, אל הנתבעות, אשר לא נתנו כל התראה כדין ופעלו לפרוק פיקנטי בניגוד לפקודת החברות.
  14. אם לא די בפעולות אלה כדי לחסל את פיקנטי, נקטו החברות, בפעולות משפטיות שנועדו לפרק את פיקנטי. אך הוכח כי הן ניהלו הליכי נפל בבית המשפט, הכוללים הגשת תצהירים כוזבים, זיופים והעלמת ראיות. פעולות אלו זכו לביקורת קשה מצד בית המשפט.
  15. לפיכך, לעילות התביעה לעיל של קבוצת אסם וסייעניה מצטרפות עילות התביעה מסוג הפרת הסכמי מסחר והתחייבויות, פעולות בניגוד לדין במישור החוזי והנזיקי, ניצול לרעה של מונופולין, ניהול הליכי נפל ועוד.
  16. בהפעלת הקרטל גרמו הספקים לפיקנטי נזק בקנה מידה עצום. ברצונם העז לגרום להתמוטטותה של פיקנטי, הפרו חוזים עימה. כל תירוץ שפיקנטי היתה במצב כלכלי רעוע באותה תקופה, דבר אשר גרם להם להפר כל אחד את חוזהו, הינו שקר מוחלט.
  17. פיקנטי באותה התקופה נהנתה מחוסן כלכלי ולא היתה שום סיבה להפרת החוזים, למעט כוונת זדון. לא רק זאת, אלא שטענה כאילו התמוטטות פיקנטי נבעה ממעשים ומחדלים הכרוכים כביכול במנהליה ו/או בבעליה מניותיה איננה טענה כדין, שכן כבר נקבע בידי בית-משפט השלום בת-אביב כי לא מדובר בקשיים כלכליים "פנימיים" הנובעים מתוך התאגיד, אלא בקשיים חיצוניים לתאגיד אשר אינם בשליטתו ואינם באשמתו. בת.א. 080724/97 שהוגש בבימ"ש השלום בת"א, קובעת כב' השופטת (סגנית הנשיא דהיום) יהודית שבח כי:

"…מכאן שאין בפנינו המקרה הקלאסי בו ממשיך המנהל לרכוש עבור התאגיד שהוא נותן תמורתן לא יפרעו עקב קשיים כלכליים אליהן נקלע התאגיד, אלא מקרה הפוך בו מפסיק המוכר לספק לו סחורה באופן פתאומי וחד צדדי ואף על פי כן ממשיך התאגיד לפרוע את השיקים המעותדים במשך חודשיים ימים לאחר מועד הפסקת אספקת הסחורה."

  1. זאת ועוד, ממשיכה כב' השופטת שבח וקובעת כי:

"לא הוכח כי הנתבעים 7-8 (בעליה של פיקנטי ורואה-החשבון שלה – מ.ב.) ידעו את אשר ממשמש ובא וצפו את הנולד. ההפך הוא הנכון, הראיות שהובאו בפני מצביעות על מצב כלכלי איתן בטרם משבר, על תשלומים סדירים בסדרי גודל גדולים בתקופת העבר ועל ניסיון לפתור את המשבר על ידי הזרמת כספים אישיים."

  1. אשר על כן, כל טענה שתעלנה הנתבעות לעניין זה, הנה טענה שקרית שכן האמת בנושא זה נחשפה זה מכבר והיא מהווה מעשה בי"ד.
  2. הנתבעות מושתקות לפיכך מלנפנף בכזביהן הלעוסים והחבוטים בדבר רכיבי אשמה שניסו לטפול על פיקנטי עובדיה ומנהליה.
  3. עילות התביעה נגד הנתבעות הינן, בין היתר, הפרת הסכמי מסחר והתחייבויות, פעולות בניגוד לדין במישור החוזי והנזיקי, ניצול לרעה של מונופולין, נגישה ועוד.
  4. בהעדר חוב ובהעדר עילת פירוק ובהגשת טיעונים כוזבים ניסו חלק מהנתבעות לחסל את פיקנטי בכל מחיר, גם במחיר הטעיית בית המשפט. כל האמצעים היו כשרים בעיניהן, כולל טענות כזב והעלמת עובדות.
  5. בהפסקת אספקת הסחורה ע"י השותפות לקרטל הופר הסכם הסחר בין פיקנטי ובין ספקיה באורח חד צדדי, בלא התראה, בניגוד להסכמי המסחר ובניגוד לנוהג המסחר ביניהן.
  6. במעשיה ו/או במחדליה האמורים כל נתבעת שהיתה ספק של פיקנטי את התחייבויותיה ופעלה כלפי נתבעת 1 בניגוד לדין, בין היתר כדלקמן:
  7. במישור החוזי, הפרה הסכם ו/או נוהג בהתקשרות כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970, ו/או: נהגה בניגוד לחובת תום הלב והדרך המקובלת בקיום חוזים-בניגוד להוראות ס' 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973, ו/או:
  8. במישור הנזיקי, ביודעין גרמה לסוכנים ו/או לספקים ו/או לחברות אחרות להפר הסכמי אספקה תוך קיום בין השאר עוולת גרם הפרת חוזה, ס' 62 לפק' הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח 1968 ו/או: פרסמה לשון הרע על פיקנטי כמשמעות המונח בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ח 1968 לציבור בכלל ולסוכנים הנ"ל בפרט וגרמה לפיקנטי נזקים כספיים ניכרים, ו/או: פרסמה שקר מפגיע כמשמעו בס' 58 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) באשר פרסמה לבד ויחד עם אחרים הודעות כוזבות בזדון בנוגע לעסקי פיקנטי ו/או: קשרה קשר עם אחרים על מנת להזיק לפיקנטי ו/או למנוע ממנה ו/או להפריע לה לעסוק באופן חופשי וכדין בעסקי המסחר שלה, ובכך עוולה כלפי פיקנטי עוולת הפרת חובה חקוקה בין השאר על פי ס' 500 (5) ו/או (6) לחוק העונשין התשל"ז 1977כמשמעותה בסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח 1968. ו/או: אחריות הנתבעת הינה גם כשותפה ומסייעת לניצול מונופולין לרעה ע"י אסם, עוולות של הפר חובה חקוקה עפ"י ס' 29 לחוק ההגבלים העסקיים וס' 63 לפק' הנזיקין ו/או 50 לחוק ההגבלים העסקיים. אחריותה כמשתף ומשדל הינה כמשמע ס' 21 לפק' הנזיקין.
  9. להלן, פרוט יחסי הנתבעות עם "פיקנטי", המצב טרם הפרת החוזה ומיד לאחר הפעלת הקרטל, פרוט הנזק הרב ומשמעותו ל"פיקנטי".

שיעור נזקי אסם תעשיות מזון בע"מ

  1. החוזה בין פיקנטי ובין אסם תעשיות מזון בע"מ (להלן: "אסם") נכרת בשנת 1992.
  2. אסם סיפקה לפיקנטי שורה של כ- 200 מוצרים, ביניהם, מרקים, חטיפים, קטשופ ופסטות ולאחר שאסם פנתה לפיקנטי בהצעה, נערך החוזה בין פיקנטי לאסם בעל-פה ולסכום בלתי מוגבל. על המשא-ומתן בין פיקנטי לאסם, היו אחראיים מצד פיקנטי מר אילן בדש ומצד אסם מר משה ירק ומר פלדמן וכן סוכם בין הצדדים כי החוזה ביניהם יחודש באופן אוטומטי וימשיך ללא כל הגבלת זמן.
  3. פיקנטי כיבדה את החוזה שנערך בינה ובין אסם כשהיא דואגת באופן קבוע לעמוד בכל התשלומים לאסם, כשהתשלום מתבצע בהמחאות ודרך קבע היו אנשי אסם מגיעים למשרדי פיקנטי בראשון-לציון, או מי מטעמם ולוקחים את ההמחאות.
  4. אסם היא זו אשר הפרה את החוזה עם פיקנטי כשהמעיטה את אספקת הסחורה לפיקנטי עד לכדי עצירה מוחלטת.
  5. בחודשים האחרונים לפני הפסקת אספקת הסחורה באופן מוחלט, הלכה והתמעטה אספקת הסחורה לפיקנטי, באופן הבא: במאי 1997 סופקה סחורה בשווי של 332,000 ₪, בחודש יוני שאחריו סופקה סחורה מעטה הרבה יותר בשווי של 257,000 ₪ ובחודש יולי התמעטה האספקה עד לכדי 168,000 ₪, כשבחודש יולי הנ"ל, סופקה הסחורה לפיקנטי ב 7 אירועי פריקת סחורה (להלן: "אספקת סחורה", "פריקה" ו/או "כניסות") בלבד, לכל 9 הסניפים של פיקנטי.
  6. ביום 8/7/97 סופק המשלוח האחרון של אספקה לסניף פיקנטי בפתח-תקוה וביום 13/7/97 הפסיקה אסם לחלוטין לספק כל סחורה שהיא לפיקנטי.
  7. בשל אי אספקת הסחורה והפרת החוזה עם פיקנטי, לא יכלה פיקנטי לספק מוצרים אלה, דבר אשר גרם ללקוחות רבים להדיר את רגליהם מסניפיה. זאת ועוד, ברגע בו הפסיקה אסם לספק לפיקנטי סחורה והפרה את החוזה ביניהם, החלו הבעיות גם אם שאר הספקים, שכן כאשר חברה בסדר גודל של אסם עושה דבר מעין זה, הדבר יוצר תהודה בכל השוק וגורם לתהיות רבות.
  8. אסם לא סיפקה כל הסבר להפרת החוזה עם פיקנטי ואף לאחר שפיקנטי הפצירה בה פעמים רבות כי תשוב לספק את הסחורה המובטחת ולקיים את החוזה, לא נענתה אסם להפצרות אלה.
  9. בניגוד להסכמים, להבטחות ולנוהג המסחרי לא סופקה הסחורה ונגרמו הפסדים בגין אי מכירת מוצרי ספקים באותה תקופה, הפסד מוניטין, חוב לבנקים, הוצאות ממון חוץ בנקאי עקב הפסקת אשראי, הפסד רווחים כתוצאה מקיומו של הליך הפרוק התלוי ועומד וחובות אחרים.

נתבעת מס' 2 – פרומין שיווק (1975) בע"מ

  1. החוזה בין פרומין שיווק (1975) בע"מ (להלן: "פרומין") ובין פיקנטי נכרת בשנת 1994.
  2. פרומין סיפקה לפיקנטי מוצרים שונים ומגוונים, ביניהם: וופלים, קרקרים וקורנפלקס.
  3. החוזה בין הצדדים נערך בע"פ ולסכום בלתי מוגבל. פיקנטי שילמה באופן קבוע לפרומין, אשר היתה דואגת כי מי מטעמה יבוא לקחת את ההמחאות ממשרדה של פיקנטי, בבני-ברק.
  4. למרות שפיקנטי המשיכה לקיים את ההסכם ביניהם, הפרה פרומין את צדה בהסכם וביום 3/7 הפסיקה לספק סחורה לפיקנטי באופן פתאומי וללא הסברים.
  5. גם לאחר הפצרות חוזרות ונשנות, לא שבה פרומין לספק סחורה לפיקנטי. כל שאלה שהופנתה לפרומין, נתקלה בהתחמקויות שונות וללא כל תשובה ממשית. זאת ועוד פרומין פנתה לחברות אחרות ושיכנעו אותן כי גם הן יפסיקו את המסחר שלהן עם פיקנטי.
  6. פרומין שייכת לקבוצת אסם ועוסקת בייצור מזון. אסם החזיקה במניות פרומין ומנהליה הם מנהלי אסם. כל פעולות פרומין נגד פיקנטי, בין פעולות של ארגון הקרטל ובין פעולות משפטיות, היו יד אחת עם אסם.
  7. כך למשל, בקשת הפירוק היתה משותפת ומלווה בתצהיר אחד מטעם שתיהן, תצהיר שניתן ע"י יהושע מירז מזכיר חברות אסם ופרומין, "וחבר בהנהלת החברות בקבוצת אסם". פרומין ניהלה את קרטל המזון שהונהג ע"י קבוצת אסם (כאמור- פרומין היא חלק מקבוצת אסם), כספק לתשלובת "פיקנטי".
  8. ביום 18.3.98 הגישה פרומין יחד עם אסם בקשת הצטרפות לבקשת הפירוק כנגד התובעת 1. בבקשתה ובתצהירה, טענה כי חברות השיווק ( החנויות בתשלובת "פיקנטי" ) חדלו מלשלם לה עוד בחודש יולי 97, הוא החודש בו חדלה לספק סחורה לפיקנטי. עוד טענה כי תובעת 1 חבה בחובות חברות השיווק (מכח הרמת מסך ועוד).
  9. הוכח כי תצהיר פרומין היה כוזב בעובדות כגון: ביום 10.7.97 שולם ונפרע סך של 142,584 ש"ח , בשיק מס' 31426. ביום 25.7.97 שולם ונפרע סך של 415,427 ש"ח. בשיק מס' 21901. ביום 10.8.97 שולם ונפרע סך של 190,933 ש"ח בשיק מס' 34325.
  10. סך הכל שולמו ונפרעו 748,944 ש"ח, בחודשים בהן לא סיפקה פרומין אספקה כמתחייב, תוך גרימה לקריסת חברות השיווק והתובעת 1.
  11. במשיכת סכומים אלה, וסכומים נוספים קודמים, יש משום העדפת נושים שלא כדין, העדפה אותה נדרש להחזיר, והעדפה אשר יצרה חסרון אצל התובעת 1. כמו כן העובדות להן טענה פרומין היו הפוכות מעובדות אותן העלתה בפני בית המשפט בהליכים אחרים.
  12. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת פרומין תוך כדי מתן ביקורת קשה כנגדה:
  13. בית המשפט קבע כי פרומין לא הגישה תצהיר מתאים בדרך המתחייבת בסדרי הדין. כפי שציין ביהמ"ש:

"מן הראו היה כי מבקשי ההצטרפות יגישו בקשה לצוות על חילופי…אולם, לצערי, אף לא אחד ממבקשי ההצטרפות נקט בדרך זו"

(פרוטוקול מיום 18.5.98 עמ' 148).

  1. ביהמ"ש ציין כי פיקנטי (התובעת 1) חלקה:

"בתום לב ומתוך טעם של ממש, על דרישת התשלום". (עמ' 151 לפרוטוקול).

  1. על סמך מצגי פרומין , הביקורת היתה קשה ובית המשפט ציין כי:

"אין כל צורך להזקק בענין החוב השנוי במחלוקת לגירסת המשיבה (התובעת 1 – מ.ב.) במקרה הנוכחי. די לנו בגירסת המבקשות (אסם ופרומין – מ.ב.) כדי לקבוע כי אמנם מחלוקת כנה מונחת בבסיס הדברים". (עמ' 153).

  1. בכזב טענה פרומין, כי חברות השיווק יצרו שיעבוד לטובת הבנק הבינלאומי יום אחד לפני מינוי המפרק. האמת – השיעבוד נוצר הרבה קודם לכן. טענת הברחת הנכסים- התבררה ככוזבת.
  2. בית המשפט פסק כי:

"אין מקום להניף את "חרב הפירוק" מעל ראשה של המשיבה, בטרם יוכיחו המבקשות כי למשיבה חוב כלפיהן".

  1. בקשת פרומין וניסיונה להטעות את בית המשפט ולהכשילו בהליך שיפוטי, להאמין ולחשוב שפרומין סיפקה סחורה לתובעת וחברות השיווק, וכי התובעת לא שילמה לה ולכן יש להניף את "חרב הפירוק" ולגבות ממנה את "החוב" – מהווה הליך נפל, ומעיד על דרכה בקרטל למוטט את פיקנטי כולה.
  2. לעילות הנ"ל בדבר ניהול הליכים שלא כדין ותרמית יש לצרף את העילות הנגזרות מחלקה של פרומין בקרטל.
  3. מ- 1/1997 ועד 6/1997 קנתה תשלובת פיקנטי מפרומין סחורה בשווי 927,920 ₪.

קהל הצרכנים הפגיעים

  1. בעת זיהוי השוק הרלבנטי, מן הראוי לתת את הדעת, בנסיבות מתאימות, לקיומו של ציבור הצרכנים הפגיעים.
  2. ציבור צרכנים זה מתייחד בביקוש קשיח, או לפחות קשיח בהרבה משל יתר צרכני המוצר. הצרכנים הפגיעים הם הצרכנים אשר עד לרמת מחיר מסוימת יהיו מוכנים לשלם עבור המוצר יותר, ולעיתים בהרבה יותר, משאר צרכני המוצר.
  3. מקום שחלקם של הצרכנים הפגיעים מכלל צרכני המוצר הוא מהותי, יטה בית המשפט לכיוון הגדרת שוק מוצר צרה על מנת לספק הגנה טובה יותר לאותם צרכנים פגיעים, שכן אם ייכלל המוצר בשוק אחד יחד עם מוצרים אחרים יפגעו מכך בראש וראשונה הצרכנים הפגיעים, אשר לגביהם, כמעט ואין לאותו מוצר תחליפים.
  1. לחלק ממוצרי "פיקנטי" היה קהל צרכנים פגיע, אשר עם קריסת החברות נפגע שבעתיים, באשר מוצרים מסוימים של "פיקנטי", אשר זכו לעיבוד מיוחד, קנו קהל לקוחות אשר היה מוכן להגיע עבורם מקצווי-ארץ.
  2. מכאן שמוצרי "פיקנטי" סיפקו לא רק מענה לצרכנים בפריפריה הקרובה למרכולים בהם נמכרו, אלא גם במעגלים פריפריאליים רחוקים הרבה יותר.
  3. דוגמא להתחשבות במשקלם של "הצרכנים הפגיעים" עולה מפסק הדין בעניין International Boxing Club. בית המשפט קבע כי כשמדובר באליפויות, הצרכנים חובבי האגרוף פגיעים יותר, במובן זה שגם אם מחירי הכרטיסים לתחרות ירקיעו שחקים לא ירצו חובבי האגרוף להפסיד את התחרות. בהתחשב, בין היתר גם בשיקול זה, בית המשפט קבע כי יש לראות בתחרויות במסגרת אליפויות כשוק נפרד.
  4. בעיית "הצרכנים הפגיעים" התעוררה גם בעניין Du Point. כאן היה ברור לבית המשפט כי מבין כל הצרכנים, למשווקי הסיגרים יש את הביקוש הקשיח ביותר לצלופן. הם זקוקים לצלופן על מנת לעטוף בו סיגרים, ויכולתם למצוא תחליפים לצלופן, שהוא לגביהם מוצר משלים למוצר שהם משווקים, מוגבלת מאוד ובוודאי מוגבלת יותר משל שאר צרכני הצלופן. חרף קיומם של צרכנים פגיעים כאמור לעיל, קבע בית המשפט, כי השוק הרלבנטי הוא של כלל מוצרי האריזה הגמישים.

נתבעות מס' 5 –6 גיתם בי בי די או בע"מ וגיתם מערכות תדמית בע"מ

  1. לצורך השלמת פעולות הקרטל במישור התדמיתי, נשכר בידי "אסם" משרד הפרסום והתדמית הגדול "גיתם" (גיתם בי בי די או בע"מ וגיתם מערכות תדמית בע"מ, להלן: "גיתם") שעסק בבניית מצג-שווא, כאילו קריסתן של החברות איננה תולדה של פעולות הקרטל. "גיתם" הנו האחראי להפצת השקרים לגבי פיקנטי המצוטטים בתביעה זו.
  2. "גיתם" עבדה בקרטל גם עבור "תנובה". תנובה מימנה גורמים פוליטיים שונים באמצעות הסרסור לדבר עבירה משה התאומים מגיתם. כך למשל, הועברו מתנובה באמצעות "גיתם" 280,000 דולר ל"רדיו גל" תחנת רדיו פיראטית שהפעילו פוליטיקאים מן השמאל.
  3. משרד יחסי ציבור זה ידוע בקשריו הפוליטיים שונים, בקשריו עם אמצעי התקשורת ועם אילי-הון. משרד זה ניצל את קשריו השונים על מנת להטיל בוץ על החברות, ולטשטש את מעשיהם הפסולים של חברי הקרטל.
  4. תוך זמן קצר הפך משה תאומים מ"גיתם" לראש וראשון לסייעני הקרטל. ברנש מפוקפק זה שימש כאיש קשר בין גורמים שונים בתוך הקרטל, במסווה של "יועץ תדמית". הקונסטרוקציה הפורמלית לפעילותו של תאומים היתה מתן שירותי פרסום ויחסי ציבור באמצעות "גיתם" אשר בה הוא שותף.
  5. שירותי "יחסי ציבור" אלה ניתנו לחלק מחברי הקרטל (לרבות "אסם", מנהיגת הקרטל וכן תנובה הקונגלומרט בעל תקציב הפרסום הגדול בישראל). ואולם, הקונסטרוקציה הפסבדו-חוקית של אספקת שירותי יחסי ציבור שימשה מעטה כמו-מכובד לפעילות בלתי מכובדת בעליל, שהנה פרנסה שיש בה בושה וכלימה.
  1. אדון תאומים, הידוע כבחשן בלתי נלאה, אגן היקוות למוסר ירוד, עודד את הפעילות הקרטליסטית, רתם לכך את קשריו הפוליטיים המבוססים על אינטרסים אישיים צרים, השתמש באיומים מחד ובדברי חנופה מאידך ודאג להפצת שקרים בשליחותו של "אסם", שהזרימה תקציבים ניכרים ל"גיתם" בבעלותו של אדון תאומים כאתנן לשירותיו.
  2. אדון תאומים ידוע בקמפיין המאסיבי נגד ראש-ממשלת ישראל לשעבר, יצחק רבין ז"ל. במשך שנים ניהל תאומים קמפיין ארסי נגד רבין, כאילו הוא שתיין וכן אדם הקורס במצבי לחץ.
  3. תכליתו של הקמפיין הנגטיבי ההוא הייתה ניסיון ליטול את יוקרתו הציבורית של רבין, בכל אמצעי, כשהכל לשם כך כשר בעיני תאומים, כל זאת לשם סלילת הדרך לחביבו של תאומים, שמעון פרס, אשר במשך שנים נחשב ליריבו של רבין בראשות מפלגת העבודה.
  4. העובדה שרבין נחשב בעיני הציבור לרמטכ"ל מלחמת ששת-הימים, חייל ומפקד נערץ, בעל רקורד של ראש ממשלה ושגריר ישראל בארה"ב וכן אדם בעל יושרה ציבורית ראשונה במעלה היוותה אבן נגף בדרכו של שמעון ("אני לוזר?!") פרס לצמרת.
  5. תאומים, האיש למשימות מלוכלכות, נטל על עצמו לבצע את המשימה וביצע אותה באדיקות.
  6. כך למשל, לא היסס מלהכחיש בשידור רדיו את האמת ההסטורית מדעית לפיה קונצרן נסטלה – מבעלי מניותיו של אסם המשלמת את שכרו של תאומים – העסיק עובדי כפיה יהודים בתקופת השואה.
  7. הכחשתו של תאומים בשידור רדיו אמת עובדתית ידועה זו הנה עבירה פלילית אשר בעטיה ראוי כי תאומים יתנתק למשך חמש שנים מעסקנותו ויתכבד להתארח באחד מבתי הכלא בישראל, וזאת נוכח ס' 2 לחוק איסור הכחשת השואה תשמ"ו הקובע מפורשות כי:

"המפרסם, בכתב או בעל פה, דברים המכחישים את המעשים שבוצעו בתקופת השלטון הנאצי ושהם פשעים כלפי העם היהודי או פשעים כלפי האנושות, או ממעיטים את ממדיהם, בכוונה להגן על מבצעי הפשעים הללו או להביע להם אהדה או הזדהות, דינו – מאסר חמש שנים".

  1. פעם נוספת מני רבות שתאומים תחב את ידו למדמנה העקובה מדומן הייתה עם הקמת הקזינו ביריחו. אנשי הקזינו שילמו לתאומים סכומים נכבדים על מנת שיפאר וירומם את הקזינו, אשר העביר מיליונים רבים מרווחיו לרשות הפלשתינית ולבכיריה, והם עושים בו כראות עיניהם, לרבות שימוש כנגד ישראל (ומהיכן הגיע רובו של הכסף? ממהמרים ישראליים שאיבדו את כספם ולעתים גרמו בכך להרס משפחות).
  2. גיתם אחראים בהפצת לשון הרע ושקר מפגיע כנגד התובעות. כך למשל יעץ תאומים למנהל תנובה אריק רייכמן לכנות את מנהל התובעות בראיון בעיתון "פושט רגל סדרתי" על אף שמנהל התובעות איננו ומעולם לא היה פושט רגל ועוד כנה וכהנה שקרים ובדותות מבית היוצר של הכזבן תאומים.
  1. גיתם אחראית לשקרים שהופצו בדבר יכולתה הכלכלית של פיקנטי ערב הקרטל. חרושות השמועות של גיתם פעלה בשני כיוונים מרכזיים: א. באמצעות העיתונות. ב. באמצעות הזרמה שיטתית של "מידע עסקי" כביכול כנגד פיקנטי.
  2. בידי התובעות ראיות רבות על ההתבטאויות שיצאו מגיתם והופצו באמצעות "אסם", "תנובה" וסוכניהם. כך למשל סיפר ביולי 1997 בני ברכה, בעל אטליז מעכו, כי מנהל מכירות של "תנובה" באיזור הצפון, אדם בשם טיבי, אמר לו כי "פיקנטי נפל". טיבי זה סיפר לגבי גבריאל, מנהל מכירות של משחטת הוד השלום כי שמע במשרדים של תנובה כי ישנן בעיות רציניות עם פיקנטי וכי העסק קורס.
  3. סוכן המזון דרור גזית שמע ביום 25.7.1997 סוכן של אסם ש"פיקנטי הולך לפול" וכי קביעתו זו מתבססת "על סמך ידיעות מביטוח אשראי". כמו כן התוודה אותו הסוכן ש"אסם יעשה הכל שפיקנטי יפול" וזאת בשל החטיף המתחרה לבמבה שהחלה פיקנטי לייצר. "המגמה של הגדולים באסם לחסל את פיקנטי" הסביר הסוכן של אסם.
  4. ביום 17.7.1997 אמר עובד פרומין בשם רוני, שהצטרף לעובד אסם בשם מיקי, במשרדי פיקנטי בראשל"צ לעובדת פיקנטי נירית אפפל: "נראה שעבודתך היא לא לעוד הרבה זמן".
  5. ביום 21.7.1997 טענה גלית, מנהלת איזור ב"מוטה גלידות נסטלה" כי "חזרו שקים של פיקנטי עבור סחורה שנמכרה לפיקנטי", וכי המנהל הישיר שלה אמר לה כך. טענה זו היתה שקרית כמובן.
  6. סוכן של ויטה, מיקי, התוודה ביום 23.7.1997 "התקשרו מהנהלת החשבונות של אסם ואמרו להנהלת החשבונות שלהם, של ויטה, שהשקים של פיקנטי חזרו ושאין לפיקנטי כסף לשלם". גם עובדה זו היתה מצוצה מהאצבע.
  7. ביום 23.7.1997 נקלט סוכן של אסם אשר בה "לערוך ביקורת" בסניף פיקנטי בבני-ברק תמה נוכח אצטבת המשקות של קוקה קולה: "אמרנו לא לספק סחורה ! זה מעניין !", שח הסוכן של אסם לחברו. התבטאות זו חושפת את תוכניתה של אסם, את ההוראות שהנחיתה לקשורים אליה.
  8. ביום 29.7.1997 מספר אורן דרור, נהג חלוקה בטרה, למיקרופון הסמוי על פגישתו עם סוכן אסם, אשר "עדכן" אותו בבדותה לפיה פיקנטי ב"פשיטת רגל" כביכול, וכי "לא מורידים לה סחורה" וכי צריך לבדוק את השייקים שלה.
  9. על אמירות אלה שהובאו לעיל בקליפת אגוז ואחרות אחראי משה תאומים מ"גיתם", אשר ניהל את קמפיין השמועות השקריות כנגד "פיקנטי".
  10. אדון תאומים, שהנו, בשל מעשיו – כמאמר התוכחה לר' אברהם אבן-עזרא – בוז ליודעיו ולעג לשכניו, ידוע בחיבתו ללחישת עצות רעות על אוזניהם של אנשים, ברדיפה אחרי ממון ושררה ובהרגלי היגיינה ציבוריים ומוסריים ירודים, וכיוון שמרוב סביאה והדוניזם כפשוטו מעולם לא טרח לעיין בכתבי הרב קוק כדלהלן, הרי הם מובאים לפניו:

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם בייחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחומרית…. אהבה פנימית מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קנייניהם, לאשר את חייהם…."

(מידות הראי"ה, אהבה, סעיף ה [לב]).

  1. תאומים סבור כי ניתן לנהל את מדינת ישראל באמצעות ישיבה עצלה אך מדושנת בבתי קפה בפרברים יוקרתיים של גוש דן, ולהכתיב בכך סדר יומם ואת דפוסי חייהם של מאות אלפי אנשים ישרים ועמלים בישראל.
  2. כך למשל, אזרח ישראלי מהשורה, נאמר תושב בת-ים, אזרח ישר ועמל, אשר לוגם חלב של "תנובה", רוכש לבנו "במבה" של "אסם" ולרעייתו תרופה נגד שיעול איננו יודע כי תאומים מעורב בפעילותו של כל אחד מיצרני המוצרים הנ"ל, ותורם לכל אחד מהם מהקומבינטוריקה המשומשת שלו לעייפה, המבוססת על כל הרע והנצלני שבקפיטליזם המוקדם והחשוך שיסודותיו הדוקטרינריים נטועים בתחילת המאה שעברה.
  3. גם בבואו של האזרח לבטא את אהדתו הפוליטית למנהיג זה או אחר או לקבוצת הכדורגל החביבה עליו ייתקל האזרח הקטן מבת-ים בזרועות התמנון הארוכות, היוצאות מתוך בטן עגולה ומיתממת אך נאחזות בחוזקה מכל הבא ליד. החל מבפוליטיקאים וכלה ביצרני חטיפים ובקבוצת כדורגל ובנק גדול.
  4. ואם איש לא יפריע לו, הרי שיום בהיר אחד יתעוררו אזרחי ישראל ויגלו כי תאומים מסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו.
  5. תיאבונו של תאומים איננו יודע שובע, ואולם תחת שבולמוס אדיר זה יתבטא במעורבות חיובית בחיי הקהילה, בתרומה לנזקקים ובסיוע למוכי גורל, מביט תאומים על העולם מעמדתו המדושנת עד להתפקע, סבור כי אפס זולתו, כמו ממתין שהצדק ההיסטורי ייעשה כבר עמו, בשם כל המסכנות והאומללות שהסב בימי חייו לאזרחי ישראל, שכל שוועתם הצנועה הנה כי תאומים יניח להם כבר לנפשם, לממונם, לזכויותיהם האזרחיות, הצרכניות והפוליטיות.
  6. אלא שכידוע, השכבות החלשות בכל חברה מתקשות בזיהוי האינטרסים שלהן. לו היו השכבות הללו בישראל מדלגות על למכשלה זו, היו אומרים לתאומים ביום ההוא הנח, תאומים, שכך את תאבונך לטרוף הכל.
  7. הרפה, משום שכלשון האמרה העתיקה של יהודי ספרד בתור הזהב טרם הגירוש      "CONTRA LA VERDAD NO HAY FUERZA" (אין כוח כנגד האמת), וכיוון שהאמת מצויה בחבלי לידתה בנסיבות דנן, הרי שייטיב תאומים לעשות אם יגאל את הציבור כבר עתה מנוכחותו המזיקה, יסתגר בדל"ת אמותיו ויקדים את רגע האמת, שממילא בוא תבוא, ויפה שעה אחת קודם.
  8. גיתם היא החוט המקשר בין כמה מחברי הקרטל. קיים קשר גם בין ליימן שליסל וגיתם. גיתם הנה משרד הפרסום של ריגלי בישראל ואילו ליימן שליסל הנה היבואנית והמפיצה של מוצרי ריגלי בארץ. על כן ברור מדוע יעשו שתיהן יד אחת כאשר פרנסתה של אחת תלויה בשניה.
  9. זאת ועוד גיתם הנה גם משרד הפרסום של תנובה, אשר מחלקת את תקציב הפרסום שלה בהיקף של 18 מיליון דולר, בין גיתם וקשר-בראל. שוב מסתבר כי לגיתם 18 מיליון סיבות טובות לעשות יד אחת עם תנובה ועם אסם.

נתבעת מס' 13 – נגה גלידות שותפות מוגבלת

  1. החוזה בין שותפות נגה גלידות (להלן: "נגה") ובין פיקנטי נכרת בשנת 1991.
  2. נגה סיפקה לפיקנטי שורה של כ- 25 מוצרים, ביניהם גלידות, ארטיקים באריזות שונות עוגות גלידה וכיוצ"ב.
  3. החוזה בין פיקנטי ונגה נערך בעל-פה ולסכום בלתי מוגבל. נגה הפרה את החוזה בינה ובין פיקנטי כשהחלה להמעיט את אספקת הסחורה לפיקנטי עד לכדי עצירה מוחלטת.
  4. בחודשים האחרונים לפני הפסקת אספקת הסחורה באופן מוחלט, הלכה והתמעטה אספקת הסחורה לפיקנטי, באופן הבא: במאי 1997 סופקה סחורה בשווי של 160,000 ₪, אמנם בחודש יוני שאחריו סופקה סחורה בשווי של 167,500 ₪, אך בחודש יולי התמעטה האספקה עד לכדי 105,600 ₪ ובחודש אוגוסט סופקה סחורה בשווי של 36,750 ₪ בלבד. בחודש יולי הנ"ל, סופקה הסחורה לפיקנטי ב- 11 כניסות בלבד, לכל 9 הסניפים של פיקנטי.
  5. ביום 14/7/97 סופק המשלוח האחרון לסניף פיקנטי בפתח-תקוה.
  6. למרות הפצרות רבות מצידה של פיקנטי, לא שבה נגה לספק הסחורה לפיקנטי.
  7. טנא נגה ניהלה מספר הליכי נפל נגד התובעת 1 וניסתה לגרום להתמוטטותה גם ע"י בקשה דחופה למינוי מפרק זמני (595/97 בקשה מיום 16.12.97), לתפוס את רכושה, לנהל את עסקיה וכו'. בקשותיה נדחו. כך גם בהמרצה 4591/1997 – בקשת הצטרפות לפירוק – נדחתה בקשת נגה. בתיק זה עולה כי נגה בניגוד להוראת בית המשפט לפרוק סרבה לקחת שיק בנקאי מיום 16.12.97.
  8. טנא נגה ניסתה כאחרות ויחד עימן לייחס לתובעת 1 את חובות החנויות אך ניכשלה בבית המשפט. טענותיה של נגה הוכחו כעורבא פרח , שהרי לאור ספריה, היתה חלוקה ברורה בין החייבים השונים, ובמהלך הדיון שהתקיים ביום 25.3.98 יצע המרצע מן השק, והסתבר עפ"י הצהרתו של ב"כ נגה (יחד עם אסם ופרומין) כי המבקשת רוצה בפרוק התובעת משום שהליכי הפרוק של החנויות המשווקות טרפו לה את הקלפים!
  9. תצהירה הכוזב של טנא נגה, שהוגש בתמיכה לבקשת הפרוק, תואם מילה במילה את התצהיר של אסם ופרומין, אשר בו נכללו נתונים כוזבים, להטעית בית המשפט. כך גם למרות טענותיה שם שהחנויות חדלו לשלם לה, הסתבר כי אלה עוד במשך חודשיים שילמו לה סכום של 164,663.99 ש"ח.
  10. בקשת טנא נגה, יחד עם הזיוף, נועד להטעות את בית המשפט ולהכשילו בהליך שיפוטי, להאמין ולחשוב שנגה סיפקה סחורה לתובעת, התובעת לא שילמה לה ולכן יש לפרק אותה ולנהל עסקיה.
  11. מ- 1/1997 ועד 6/1997 קנתה תשלובת פיקנטי מטנא נגה סחורה בשווי 478,300 ₪.

נתבעת מס' 17 – אסטיב בע"מ (לשעבר פרוסטיב בע"מ)

  1. ההסכם בין אסטיב בע"מ (לשעבר פרוסטיב בע"מ, להלן: "אסטיב") הנמצאת בשליטת אסם ובין פיקנטי נכרת בשנת 1995.
  2. אסטיב סיפקה לפיקנטי מוצרים שונים ומגוונים, ביניהם: שניצל, טבעות עוף, ו"מוצרי טבעול".
  3. החוזה בין פיקנטי לאסטיב נערך בע"פ ולסכום בלתי מוגבל. פיקנטי שילמה באופן קבוע לאסטיב, אשר היתה דואגת כי מי מטעמה יבוא לקחת את ההמחאות ממשרדה של פיקנטי, בבני-ברק.
  4. למרות שפיקנטי המשיכה לקיים את ההסכם ביניהם, הפרה אסטיב את צדה בהסכם וביום 14/7 הפסיקה לספק סחורה לפיקנטי באופן פתאומי וללא הסברים. גם לאחר הפצרות חוזרות ונשנות, לא שבה אסטיב לספק סחורה לפיקנטי. בגלל שייכותה לקונצרן אסם, היתה היא בין הראשונים שהפסיקו לספק סחורה לפיקנטי.
  5. אסטיב סיפקה לתשלובת פיקנטי מ 1/1997 ועד 6/1997 סחורה בשווי 163,660 ₪.
  6. על אף שאסטיב עצרה את האספקה לפיקנטי, המשיכה פיקנטי למלא את כל התחייבויותיה. כך למשל שילמה פיקנטי לאסטיב את הסכומים הבאים לאחר פרוץ הקרטל : ב- 14.08.1997 שולמו 23,961 ש"ח.

השרפה בסניף "פיקנטי" בראשל"צ

  1. ב- 2 בספטמבר פרצה שרפת ענק במבנה החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – באזור התעשייה החדש בראשון לציון, וכילתה חלק ניכר מהבניין ומהמשרדים.
  2. נשרפו תיקים ומסמכים רבים, ונגרם נזק רב לרכוש פיקנטי.
  3. השרפה שבשה לחלוטין את כל הנהלת החשבונות של פיקנטי, ופגעה קשות ביכולת תפקודה.
  4. בנוסף כילתה השרפה חלק מחומר הראיות אשר נאסף על ידי החברה לשם תביעתה כנגד "אסם".
  5. קבוצת"אסם" ועוזריה אחראים לאירוע השריפה שארע בתאריך 2.9.97 , בסניף "פיקנטי" בראשל"צ, ולפיכך היא והנתבעים אחראים יחד ולחוד לנזקי "פיקנטי", בגין אותו אירוע, לרבות ולא רק , מכוח עוולה במשמעס' 35ו- 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) יחד עם ס' 39 לפקודה ויחד עם ס' 12 לפקודה.

סעיפי החוק שעליהם עברו יהושע מירז מ"אסם" ושותפיו לשקר

  1. יהושע מירז, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ בתמכו בתצהיר את בקשת ההצטרפות הנ"ל של קבוצת "אסם", ובהציגו מצגי כזב, תרמית, שקר מפגיע, נגישה, רשלנות והפרת חובות חקוקות בדין, ו/או יחד עם היותו משתף עצמו ו/או מסייע ו/או מייעץ ו/או מפתה ו/או מרשה ו/או מצווה ו/או מאשרר – הנו אחראי לכל מעשיי ו/או מחדליי קבוצת "אסם", הנזכרים לעיל ולהלן וחב בגינם.
  2. כן חב הוא בגין מעשיו ו/או מחדליו ובהציגו מצגי כזב בעוולות ובנזקים הכספיים הנובעים מתצהירו, הכל כמפורט לעיל.
  3. הנתבעים ביודעין גרמו במעשיהם ובמחדליהם להפרות הסכמי האספקה בין "פיקנטי" לבין סוכנים אחרים תוך קיום עוולת גרם הפרת חוזה, סעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וגם / או:
  4. הפרו הסכם ו/או נוהג התקשרות בין "פיקנטי" לבין קבוצת "אסם" כמשמעות המונח בס' 1 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970 וגם / או:
  1. יהושע מירז, מזכיר "אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ בתצהירו, החתום על ידו, ובבקשת ההצטרפות, הציג היצג כוזב של עובדה בידיעה כי היא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש הכל כמשמעות המונח תרמית בס' 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) , ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו וגרם לו בכך נזק ממון ניכר וגם / או:
  2. יהושע מירז, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ בתצהירו החתום על ידו הציג היצג כוזב של עובדה כמשמעו בסעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) יחד עם ס' 57 לפקודה וגרם לו בכך נזק ממון ניכר וגם/או:
  3. יהושע מירז, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ פרסם שקר מפגיע כמשמעו בס' 58 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) באשר לעיסוקו בקבוצת "אסם", משלח ידו , למקצועו, וכתוצאה מכך סבלה "פיקנטי" נזק ממון כבד וגם / או:
  4. יהושע מירז, מזכיר ""אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ יחד עם קבוצת "אסם" ולבדו פתח ו/או המשיך בהליך נפל בפרוק ו/או בתביעה כנגד מנהל "פיקנטי" כמשמע בס' 60 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וההליך חיבל באשראי ו/או בשם טוב וגם /או :
  5. יהושע מירז, מזכיר "אסם" תעשיות מזון ישראל בע"מ במסירתו עובדה כוזבת בתצהיר, ובנסיבות המפורטות לעיל, לרבות ולא רק בכל הקשור לבקשת ההצטרפות, עשה מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח ידו לא השתמש במיומנות או לא נקט במידת זהירות וכן הכל במשמע סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), וכן במשמע ס' 36 לפקודה וגם/או:
  6. כן אחראים הנתבעים עפ"י דין עבור נזקים שעשו החברות "אסם" ופרומין, והנם אחראים למעשיה ו/או מחדליה משום ששיתפו עצמם, או לקחו חלק בהם או הרשו הורו או אישרום לאחר מעשה – הכל במשמע ס' 12 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
  7. אחריותם של הנתבעים למעשה רשלני הינה מאוחדת ונפרדת וכ"א מהנתבעים חב באופן אישי בגין כל החובות וגם/או:
  8. במעשיו המפורטים לעיל וכן במחדליו, הפר יהושע מירז מ"אסם" חובות חקוקות בדין, כמשמעותו בס' 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) והזיק בכך ל"פיקנטי", לרבות ולא רק לעסקי המסחר שלה ולשמה הטוב , ובין השאר: 1. על פי סעיף 239 לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן: חוק העונשין) – במוסרו תצהיר שקר.2. על פי סעיף 237 לחוק העונשין – במוסרו עדות שקר. 3. על פי סעיף 238 לחוק העונשין – בבדותו ראיה או בעשותו שימוש בה והכל במטרה להטעות רשות שיפוטית. 4. על פי סעיף 244 לחוק העונשין – בשבשו מהלכי משפט. 5. על פי סעיף 440 לחוק העונשין – בקושרו קשר עם זולתו להשפיע במרמה על מחירי שוק או להונות את הציבור או כל אדם אחר או לסחוט נכס מאדם. על פי כלל 7 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו 1986 – באי ציינו כי הינו עו"ד כמתחייב בנסיבות הנ"ל. על פי כלל 8 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) – באי ציון פרטים כנדרש. 8. על פי כלל 32לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) – באי עמידה בכללים המחייבים עו"ד .9. על פי כלל 34 לכללי לשכת עוה"ד (אתיקה מקצועית) – בדבר איסור הטעיה לעניין טענה עובדתית או משפטית ביודעו שאינה נכונה. 10.על פי סעיף 96 כ"ה לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג 1983– בהפרו כנושא משרה את חובת הזהירות כלפי אדם אחר. 11.על פי סעיף 96 כ"ו לפקודת החברות – בהפרו את חובתו כנושא משרה לפעול בזהירות ורמת מיומנות הכל כמפורט בסעיף. וגם/או:
  9. הנתבעים נושאים באחריות, ביחד ולחוד, בגין כל מעשי ו/או מחדלי קבוצת "אסם" ושותפיה לקרטל, בין בגין עוולות אזרחיות ובין בגין הפרת חובות חקוקות קבועות בדין הפלילי וכן/או:
  10. הנתבעים נושאים באחריות של משתף ומשדל כמשמע כל סעיף 21 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח 1968– בגין מעשים ומחדלים שנעשו ע"י קבוצת "אסם" ושותפיה לקרטל או ייעשו על ידה, כנגד "פיקנטי" , ולפיכך חבים עליהם.

אופן השפעת נזקי הקרטל על "פיקנטי" ועל שוק המזון

  1. "אסם" ו"פרומין" ושותפיהם בקרטל גרמו במעשיהם ובמחדליהם להכבדת הנטל על "פקנטי" באופן הבא: במחצית חודש יולי 1997 הונחתה, כאמור, מכת מוות על החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", ע"י הספקים השונים, אשר הפסיקו בבת אחת, בהפתעה ובלא כל הודעה מראש, את אספקתם לחנויות החברות הצלבניות ובדרך זו גרמו לדלדול מהיר של מלאי המוצרים בחנויות הסופרמרקט שמנהלות החברות הצלבניות ולמחסור קיצוני בסחורה – עד לידי התרוקנות המדפים והידרדרות מסחרית כוללת.
  2. בעקבות התנהגותם הזדונית והחד צדדית של אותם ספקים, נוצרה תגובת שרשרת בלתי נמנעת, לפיה כתוצאה מההפסקה הפתאומית באספקת הסחורה ודילול מלאי המוצרים, חדלו יותר ויותר לקוחות לפקוד את חנויות החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי".
  3. כך צומצם באופן דרסטי מחזור העסקים ותזרים המזומנים שבידיהם, ונפגעה קשות יכולת הפירעון מצדם כלפי הספקים (הבוגדניים).
  4. במצב המשברי המפתיע שנוצר נחלצה "פיקנטי" לעזרת החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", והשהתה באורח זמני את גביית החובות השוטפים מצד החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – כלפיה, מתוך מצג מוטעה של החברות הצלבניות כלפי "פיקנטי", בהתבססן על מצגי השווא של הספקים.
  5. הסחורה שסופקה על ידי "פיקנטי" נמכרה ללקוחות, והתמורה שולמה לספקים השונים אשר הועדפו על ידי החברות הצלבניות בסולם פירעון התשלומים, על פניה (ולרעתה) של "פיקנטי".
  6. הכל במטרה להשביע רצון הספקים החיצוניים ולפירעון של המגיע להם על פי לוח הסילוקין, לאור הבטחתם שיחזרו לספק סחורה. לא כך ארע. הספקים הפתיעו, כאמור חדלו בבת אחת לספק, ובזה מוטטו את החנויות.
  7. באופן זה גם גדלו והחמירו חובות החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – כלפי "פיקנטי" עד לכדי עשרות מליוני שקלים.
  8. במהלך העסקים אשר קדם להפסקת אספקת הסחורה סיפקו הספקים השונים סחורה לחברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – בשווי של למעלה מ10- מיליון ש"ח לחודש, אותו סך אשר פרעו להם החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי".
  9. החל מחודש יולי, עם הקטנת האספקה והפסקתה לבסוף, המשיכו החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – לפרוע לספקים שיקים בעשרות מיליוני ש"ח לתקופת החרם.
  10. ידוע הוא בשוק, כי תנאי אשראי הספקים מהווים חלק בלתי נפרד מקיום העסק ואשראי הספקים שהיה נהוג עד לאותה התקופה אצל החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – היה בממוצע אשראי של: שוטף + 90 יום, כך שהפסקת האספקה הפתאומית, ללא אפשרות מכירה של מוצרי אותו ספק – ובמקביל המשך פירעון השיקים, כמוה כמכת מוות כלכלית ותפעולית לחברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – ולקיום הסופרמרקטים שבניהולן.
  11. הספקים נהגו לא רק בכפיות טובה אלא בתרמית ממש, תוך שהפרו בהתנהגותם זו את כללי המסחר הנהוגים ואת עיקרי ההגינות המסחרית המקובלים, ובכך חרצו את גורלן של החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – לחנק כלכלי ולשיתוק כל האפשרויות של קיום מחזור עסקי חיוני ולתזרים מזומנים היכול לאפשר המשך קיום כלכלי.
  12. כך נהגו הספקים הללו חרף פירעון תשלומים להם ע"י החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", לפי תנאי האשראי שקוימו בין הצדדים במסגרת יחסיהם המסחריים עד אז.
  13. מצד החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – נעשו פניות והפצרות דחופות אל הספקים השונים, להימנע מהפסקת אספקת הסחורות, תוך הדגשה כי הפסקת האספקה תגרום בודאות להתמוטטות כלכלית מוחלטת של החנויות.
  14. הוצעה לספקים השונים ערבות אישית של מר משה בדש, עבור אספקות עתידיות, אולם הצעה זו נתקלה לרוב בסירוב מצדם והושבה ריקם.
  15. מטרת ההצעה לערבות אישית באה מתוך תקווה ואמונה ושיקול עסקי כי נתינת ערבות כאמור תגרום כי הספקים יחזרו לאספקה סדירה אשר תביא את החברות לאפשרות של פירעון חובן למבקשת.
  16. נתונים אלה מוכיחים מעל לכל ספק, כי החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – עשו מצדן את כל המאמצים, מעל ומעבר, לשלם את החובות לספקים. אולם בשל החרם הפתאומי והאכזרי שהוטל על החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", בלא כל התראה מוקדמת, לא הייתה כל אפשרות להמשיך ולשלם, ללא תזרים מזומנים, שכמובן מאליו היה אמור להיווצר ממכירה הסחורות שהספקים צריכים היו לספק.
  17. חרם שכזה דומה הוא לדוגמת מצב בו בוקר בהיר אחד יחליטו כל ספקי פולי הקפה שלא לספק חומרי גלם לחברה יצרנית וכתוצאה מכך לא יהיה לחברה היצרנית, מסחרית סחורה לשווק ולמכור, האם חברה שכזו תוכל לשרוד ולהמשיך לפרוע את התחייבויותיה? לחילופין אם ביום אחד יחליטו כל לקוחות הבנק למשוך בבת אחת את כל פיקדונותיהם מחשבוניות הבנקים האם הבנק יוכל להמשיך בתפקוד?
  18. החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – יחדיו ממשו נכסים בשווי של מיליוני ש"ח על מנת לפרוע חובות לספקים.
  19. גם חברות ענק לא היו מסוגלות לעמוד מבחינה כלכלית במצב כאוטי מעין זה, שהינו שווה ערך להטלת חרם כלכלי מוחלט.
  20. אולם למרות זאת, כפי שמראים הנתונים, מיצו החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", בסיוע כלכלי מצד "פיקנטי", עד לגבול היכולת את כוחן להיאבק ברוע הגזירה. ובאם נחרץ גורלן של החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – לקריסה ובחוסר יכולת לעמוד בחובות הנותרים האשמים היחידים והישירים הם אותם ספקים שהטילו את החרם המסחרי עליהן.
  21. בהתנהגותם זו כרתו הספקים במו ידיהם את הענף עליו ישבו, וגרמו להיווצרות מעגל קסמים אכזרי וחסר תקווה, של פגיעה אנושה במי שצריך לפרוע החוב.
  22. זאת ועוד: הספקים השונים הפרו ביודעין את ההסכמים המסחריים, שבין החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – לביניהן, ההסכמים שנוצרו בע"פ, בהתנהגות ומכללא, מתוך העובדה המשותפת ויחסי המסחר השוטפים ביניהם.
  23. והחמור מכל הוא המרמה שבה נקטו אותם ספקים כאשר בהבטחות שווא הוציאו שיקים, שטרי חוב וערבויות מהחברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", מ"פיקנטי" וממר משה בדש אישית הבטיחן כי יספקו סחורה על פי המקובל ביניהם.

השתרגות זרועותיו של הקרטל מהליבה (קבוצת "אסם") לפריפריה

  1. בלתי ניתן להבין את תהליך התמוטטותן של החברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי" – מבלי להבין את המבנה הקונסטרוקטיבי של הקרטל שמוטט אותן.
  2. יאמר על הסף, כי על אף כל שיפורט להלן, שרטוטו המושלם של מבנה הקרטל איננו אפשרי, שכן מרכיביו נוטים לחשוף באופן מינימלי את רמת קשריהם העסקיים הפורמליים והאסטרטגים.
  3. גם הותיקים שבעובדי "פיקנטי", הפועלים שנים לא מעטות בתחום המזון במדינת ישראל, הופתעו כשהתבררה מסכת הקשרים והזיקות הענפה שניהלו ביניהם הגופים המרכיבים את הקרטל. דומה כי בלתי ניתן למצוא ספק שהיה חבר בקרטל, ואשר אין לו קשר כלכלי או מחויבות אחרת לאחד מראשי הקרטל.
  4. מן המפורסמות היא בענף המזון כי בענף זה מיוחסת חשיבות כבירה להתנהגותן של הארגוניים הכלכליים הגדולים הפעילים בו.
  5. כיוון שמדובר בסקטור המאופיין ברמת דיפרנציאציה גבוהה (החל ממכולות שכונתיות בעלות עובד אחד וכלה ברשתות ענק בעלות אלפי עובדים), הרי שרמות הכוח של החזקים בענף יובילו תמיד לכניעה מידית של הגורמים החלשים בענף מפני רצונותיהם של ענקי המזון.
  6. השיטה של הפצת השמועות פעלה דרך סוכני החברות שהיו שותפות לקרטל, ואשר תפקדו לא רק כסוכני סחורה אלא גם כסוחרי שמועות שווא.
  7. חברת "אסם", ראש הקרטל, שחלקה בתכנון ובבצוע המזימה היה רב מאוד, נוסדה בעת שטרם הובנה בעולם חשיבותם המוסרית, הכלכלית והחברתית של חוקי ההגבלים העסקיים המודרניים בעולם, ותפיסת עולמה הקרטליסטית המיושנת, אשר יעילותה הכלכלית והמוסרית היחידה היא כלפי המשפחות השולטות ב"אסם" – המגובה בפעילות פוליטית, עסקנית וכן בקשרים חברתיים פסולים, מבחינה מוסרית ערכית, ופעמים רבות אתית, בנסיבות העניין, עם פקידי מדינה, אנשי משפט ופוליטיקאים – המשיכה להיות נר לרגלי קברניטיה, בעלי אמות המידה הכפולות, שדברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם.
  8. ממדיו האמיתיים של הקרטל טרם נודעו. רבים ממפעיליו עדיין מועסקים ב"אסם" וחוששים לפצות את פיהם, וסביר שלפיכך, רק בעוד שנים רבות תהא תמונתו הכוללת של הקרטל גלויה וידועה. המידע על שיטות הפעולה הפסולות בהן נוקטת "אסם" החל להיות מובא טפין טפין בפני הציבור, ואולם רב הנסתר מעיני הציבור על הגלוי.
  9. חששן של רשויות המדינה במשך השנים להתעמת עם הענק המאיים הביא למחדלים רבים, אשר ביססו מסורת נהוגה פסולה של יחס שלטוני סלחני, עוצם עיניים ולעתים אף מסייע לפעולות הפסולות של "אסם", והביא לכך שחברה זו שולטת מזה עשרות שנים על נתחי שוק אדירים, דבר שהקנה לה מעמד עליון בפלחים רבים של משק מדינת ישראל.
  10. תוך השתדלות מתמדת להמשיך ולשמור על חלקה בהגמוניה הכלכלית, רמסה "אסם" את כל מי שביקש לקיים תחרות הוגנת וחופשית מולה, ואימצה לה הרגלי תחרות נקלים, תוך טשטוש תחומין מוסרי של המותר והאסור מבחינתם הסובייקטיבית של קברניטיה, אשר טעו בעשרם ובנו מגדל (חזרת הש"ץ למוסף יום הכיפורים).
  11. כש"אסם" יוזמת, מתכננת ומוציאה לפועל מאבק קרטליסטי מאורגן פסול במתחרותיה, היא איננה פועלת באורח חריג מבחינת תפיסת המציאות הסובייקטיבית שלה.
  12. בהפעלת תוכנית "קרטל המזון" ודומותיה, תוכניות אשר "אסם" נוהגת לערוך בהן שימוש תדיר בכדי לשרת מה שנתפס בעיניה כתכלית ראויה, מדובר למעשה בהוצאה לפועל של תוכנית פעולה רצסיבית, שהיא בגדר תורת הלחימה של "אסם".
  13. תוכנית זו שמורה למקרים כגון דא, אשר בהם מאשרים ראשי "אסם" לכפיפיהם להפעיל את תוכנית הפעולה כלפי מתחרים אשר העזו לפעול שלא על פי כללי המשחק המקובלים בחצרם, כללים אשר נוסחו לפני עשרות שנים, ואשר עדיין שולטים בעולם הערכים הפנימיים המעוותים אך המוגנים, לפי שעה, שלהם, ואשר למרבית הצער ממשיכים להפיל חללי חינם בכלכלה ובחברה הישראלית, זו החותרת למצוינות כלכלית ואישית, ואשר שואפת לטפח פלורליזם כלכלי לשם יעילות החברה וקידום רווחת הפרט.
  14. בשיטתיות שהופעלה גם נגד החברות שבפירוק, ריסקה "אסם" את יריבותיה אשר היו בעיניה בבחינת "אם אבן הוא נימוח, אם ברזל – הוא מתפוצץ" (כתר מלכות להרדב"ז), שניתן לעולל לו ככל שיחפצו קברניטי "אסם", על פי כללי התחרות העסקית שפותחה בחצרם, ואשר נהוגים שם מזה עשרות שנים, ואשר שוכללו ביתר שאת בשנים האחרונות, תוך התעלמות מהכלל, כי הכמות הרבה ממאיסה את הכל.
  15. "תכנית הפעולה" להפעלת "קרטל המזון" מעסיקה עובדים רבים ב"אסם" ובארגונים המשתפים עמו פעולה, אשר אינם תמיד יודעים מהו תפקידם האמיתי בכוח קרטל המזון.
  16. ההכנות להפעלת הקרטל מפורטות ומדויקות, וכוללות, בין היתר, אף תיאומים ועדכונים עם עורכי-דין בעלי סיכויים להתמנות מפרקים זמניים ומנהלים מיוחדים לחברות אשר "אסם" עומדת לחסל.
  17. חריגותן של שיטות הפעולה של "אסם" בולטת שבעתיים כיום, אחרי ההכרה בחשיבותן של דוקטרינות משפטיות וכלכליות חדשניות, אשר מנסות להביא למיקסום הצדק החברתי ע"י חלוקה צודקת ושוויונית יותר של המשאבים החברתיים, ואחרי חקיקתם של חוקי ההגבלים העסקיים המתקדמים.
  18. התנהגות זו של "אסם" פסולה עוד יותר אחרי חקיקתם של חוקי היסוד במדינת ישראל, שכן כללי ה"תחרות" האכזרית שניסחו קברניטי "אסם" כנגד מתחריהם, במהלכם חשים הנוגשים, אצים ורצים מבלי להבחין מי נקרה בדרכם, פוגעים בכבוד האדם המנסה להעמיד להם תחרות הוגנת, בחופש הקניין שלו ובחופש העיסוק שלו.
  19. פגיעה נוספת בזכויות יסוד חוקתיות בנסיבות דנן הנה בכבודם האישי והמקצועי של עובדי החברות שהיו למרמס בידי הענק הזעף.
  20. על רקע גודלה של "אסם", כוחה הפוליטי, עוצמתה הקרטליסטית הגלויה והסמויה, פעילותה העסקנית הנמרצת במוסדות התאחדות התעשיינים ומחוצה לה, ואף מאמציה לטשטש כל זאת, מתחייב, מכוח תקנת הציבור, ריסונם התקיף של "אסם", של כפיפיה ושל משתפי הפעולה עמם – אפילו הם פרקליטים ממולחים הנחזים להיות אנשי מידות טובות – אשר ממשיכים לנהוג עד שעה זו ממש לפי כללי משחק חשוכים שאבד עליהם הכלח, על פי הכרתו של הציבור הנאור במדינת ישראל.
  21. כתוצאה ממלחמתה המרושעת והזדונית של חברת "אסם" במבקשת, איבדו כאלף עובדים את מטה לחמם, והפכו לנטל על כתפי המדינה ועל כתפי בני משפחותיהם.

מוות ומחלות בקרב מפוטרי "פיקנטי" בעקבות הקרטל

  1. חלקם של עובדי "פיקנטי" לקה בבריאותו באורח קשה, בעקבות מעשי הקרטל, שחבריו עברו על האיסור בתהילים ל"ז ח' לאמור "אל תתחר אך להרע".
  2. כתוצאה מהקרטל אף נפטר מנהל כוח האדם, מר ישי בקרמן ז"ל, אשר היה אנוס לבצע את הפיטורין ההמוניים, ואשר כרע תחת הנטל הכבד.
  3. עובד נוסף, מר צ. ב. יבדל"א, לקה באירוע מוחי בעקבות הקרטל.
  4. עובד נוסף, מר ה.ג. לקה במחלת נפש קשה בעקבות הקרטל.
  5. עובדים ויורשי-עובדים שוקלים כעת להגיש תביעות אישיות כנגד אנשי "אסם" ועוזריהם בגין הנזקים הבריאותיים שהסב להם הקרטל.

קרב אידיאולוגי רב שנים על כללי המשחק בשוק המזון

  1. "פיקנטי" נתפרסמה בשני העשורים האחרונים כמפעל כלכלי בעל תפיסת עולם ייחודית, אשר ניסה למזג את שאיפתו הטבעית והלגיטימית של כל אדם להטיב את מצבו החומרי, עם תפיסות חברתיות שוויוניות מתקדמות.
  2. על הרקע הזה, המאבק בין "אסם" ובין "פיקנטי" לא היה רק קרב כלכלי גרידא, אלא גם הנגשה של שתי תפיסות עולם מנוגדות בתכלית. זו הגורסת כי רק החזק והוותיק ראוי שינצח, גם אם אינו הגון, אל מול זו הגורסת כי במשק הישראלי ישנו מקום לכולם, וכי ניתן לשלב יוזמה פרטית וצדק חברתי, תוך שזה נהנה וזה אינו חסר, ותוך קיום מודרני של הכלל היהודי "טוב ומטיב לבריות".
  3. בהקשר זה, לפעולות החינוך וההשכלה שעשתה המבקשת בקרב עובדיה למען היטיב את מצבם, וכדי להוות מופת חברתי למעסיקים אחרים, אין אח ורע בכלכלה הישראלית.
  4. פעולות אלה זיכו אותה ואת מייסדה, בין היתר, בפרסים עולמיים של ארגונים הומניטריים (כדוגמת הפרס הבינלאומי של ארגון "DOCTORS TO THE WORLD" – פרס אשר באותה השנה הוענק בנוסף רק לנשיא בריה"מ לשעבר, מיכאיל גורבצ'וב), והקנו להם מעמד ייחודי בתרבות ובחברה הישראלית, ככזו שאינה מבקשת רק עבור עצמה, וככזו המוערכת ומקובלת על ארגוני זכויות אדם מחד, על הממסד הרבני והמסורתי מאידך, ועל הזרמים שבתווך, למעט זרמים החורתים על דגלם תפיסות-עולם כלכליות מיושנות, שפסו מן העולם עם מותו של הפאודליזם.

התניית אספקתו של מוצר שבמונופולין באי מכירת מוצר מתחרה

  1. באספקלריית דיני ההגבלים העסקיים, סוגיית הקרטל שהופעל נגד "פיקנטי" הנה, בין היתר, סיטואציה שבה יצרן של מוצר שבמונופולין כופה על מפיצי המוצר, להפיץ את המוצר שמונופולין בלבד ולא להפיץ בשום מקרה מוצר מתחרה: או לחילופין, להפיץ את המוצר שבמונופולין בתנאים מועדפים על פני הפצתם של מוצרי המתחרים.
  2. הסיטואציה המתוארת לעיל דומה מבחינה משפטית לסיטואציה הנוצרת על ידי הסדרי קשירת מוצרים. גם כאן, כמו בהסדרי קשירת מוצרים, דובר בניצול כוח השוק של בעל המונופולין, בשוק המוצר או השירות שבמונופולין, כדי להכתיב תנאים בשוק שיווק המוצר או השירות.
  3. בעוד שבהסדרי קשירת מוצרים כפיית המוצר הנוסף לובשת פן פוזיטיבי במובן זה שבנוסף למוצר שבמונופולין מחויב הצרכן לרכוש גם מוצר אחר, הרי שבמקרה זה הכפייה היא נגטיבית, במובן זה שהצרכן של המוצר שבמונופולין מחויב שלא לרכוש מוצר מתחרה.
  4. גם אם על פי לשון החוק קיים התניית מכירתו או אספקתו של מוצר שבמונופולין באי מכירתו של מוצר מתחרה כאמור, איננה נופלת במסגרת אחת מארבעת חזקות הניצול לרעה שבסעיף 29 א (ב) לחוק ההגבלים העסקיים, היא בוודאי תיפול, בנסיבות מתאימות, לגדרו של האיסור הכללי מכוח סעיף 29 א (א) לחוק, האוסר על בעל מונופולין לנצל את מעמדו בשוק "באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור".
  5. מקרה של התניית מוצר שבמונופולין באי מכירתו של מוצר מתחרה, נדון לאחרונה בבית דין להגבלים עסקיים בעניין שיטות השיווק של העיתון "ידיעות אחרונות", אשר כשנה קודם לכן הוכרז על ידי הממונה כבעל מונופולין באספקת העיתונים היומיים בשפה העברית.
  6. באותו עניין, טען הממונה על ההגבלים העסקיים, כי במקרים רבים, דרש "ידיעות אחרונות" ממספר מפיצים וקמעונאים, כתנאי לאספקת העיתון, שלא ימכרו עיתונים מתחרים.
  7. כן הואשם "ידיעות אחרונות" בכך שהוא מתנה את אספקת העיתון בהסתרה של עיתונים מתחרים , ובמיוחד "מעריב" באותה נקודת מכירה.
  8. הממונה טען אז, כי התניה כאמור, מנציחה את מעמדו של "ידיעות אחרונות" כבעל מונופולין, וזאת לא בשל העדפה חופשית ולגיטימית של הצרכן, אלא בשל היעדרותו הפיסית הכפויה של "מעריב", או של עיתון מתחרה אחר, בנקודת המכירה לצרכן.
  9. עוד טען על ידי הממונה, כי "ידיעות אחרונות" שלל מהמפיצים והקמעונאים את הזכות להחזיר גיליונות שלא נמכרו והבטיח להם עמלה הגבוהה פי שלוש מהעמלה הנהוגה אם יגדילו את מכירות העיתון על חשבון מכירות של עיתון מתחרה.
  10. בהקשר זה הוסיף הממונה וטען, כי חוסר ההגינות של שיטת השיווק הנ"ל נובע מכך של "מעריב" אין כל יכולת כלכלית למנוע מהקמעונאי לקדם את המכירות של "ידיעות אחרונות" על חשבון "מעריב".
  11. בצו ביניים שהוציא בית הדין להגבלים עסקיים בעניין הנ"ל קבע בין היתר כדלקמן:

"א. ידיעות אחרונות לא תתנה את אספקת העיתון ידיעות אחרונות לנקודת מכירה כלשהי בהתחייבות אותה נקודה לרכוש עיתונים מקבוצת ידיעות אחרונות בלבד.

ב. ידיעות אחרונות לא תתנה את אספקת, או אופן אספקת, העיתון לנקודת מכירה כלשהי בתנאי הקשור, במישרין או בעקיפין, לאופן מכירתו של עיתון יומי אחר באותה נקודת מכירה."

  1. התניית מוצר באי מכירתו של מוצר אחר על ידי בעל מונופולין, מקפלת בחובה בו זמנית מספר היבטים של פגיעות בתחרות ובציבור.
  2. הנפגעים הישירים הם המתחרים של בעל המונופולין, כ"פיקנטי", שבשל ההתניה שהוא מכתיב למפיצים של המוצר או השירות שבמונופולין, ממשיכים לאבד מכוחם בשוק.
  3. נפגעים נוספים, מלבד המתחרים הקיימים כבר בשוק, הם המתחרים הפוטנציאלים החדשים.
  4. התניה כאמור על-ידי בעל המונופולין תגביר את חסמי הכניסה לשוק באופן שעלול להרתיע מתחרים פוטנציאלים חדשים מלהיכנס אליו.
  5. מעבר לכך, גם הצרכנים יהיו נפגעים בכך שיאבדו את חופש הבחירה בין המוצר או השירות שבמונופולין לבין מוצרים או שירותים מתחרים.
  6. התניית אספקתו של מוצר שבמונופולין באי מכירת מוצר מתחרה אסורה בארה"ב מכח חיקוק מפורש, המדגיש כי התניה כאמור תהא אסורה כל אימת שיש בה כדי לפגוע באופן מהותי בתחרות או כדי לסייע ביצירת מונופולין בשוק.
  7. ממילא, התניה המתבצעת על ידי בעל מונופולין יש בה כדי לפגוע באופן מהותי בתחרות בשוק שבמונופולין, ולכן כשהמתנה הוא בעל מונופולין תהא התניה מנוגדת לחוק.
  8. על רוחבו של האיסור להתנות את אספקת המוצר שבמונופולין באי מכירת מוצר מתחרה עמד בית המשפט בעניין United Shoe Machinery Corpשם קבע בית משפט כי התניית מחיר ההחכרה של המוצר באי חכירתו של מוצר מתחרה פוגעת באופן מהותי בתחרות ולכן מנוגדת לחוק.
  9. המלומד יצחק יגור קובע כי את דרכי האכיפה של תחרות הוגנת על בעלי מונופולין ניתן לחלק לשניים: אכיפה ציבורית בראשות הממונה על הגבלים העסקיים וכן אכיפה פרטית כפי שמתבקשת במקרה דנן כנגד "אסם" ושותפיה לקרטל.

הביסוס המשפטי לערכה של התחרות החופשית

  1. תכלית חוקי ההגבלים העסקיים, אשר בניגוד להם פעלו "אסם", תנובה ויתר המרעין-בישין, הנה הבטחת פעילות כלכלית חופשית (השווה: בג"ץ 47/83 תור אוויר (ישראל) בע"מ נ' יושב-ראש המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים, פ"ד לט 1 (178 ,169 ) ).
  2. מטרת החוקים הללו הנה ההגנה על הציבור הרחב מפני עיוותים כלכליים שמקורם בריכוזיות יתר בשווקים מסוימים.
  3. ביסוד החוק מונחת התחרות, אשר נועדה להבטיח הקצאה יעילה של משאבים והגברת היעילות (השווה: 61-21) 3991.RD. ED3 (R. WISH, COMPETITION LAW וכן,BELLAMY & CHILD 33) 3991.TH. ED4 (COMMON MARKET LAW OF COMPETITION והשווה: ע"א 2768/90 פטרולגז חברת הגז הישראלית (1969) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (603- ,599 ) 3 604).
  4. יפים לעניין זה דבריו של השופט ד. לוין, בבג"ץ 588/84 ק.ש.ר. סחר אזבסט בע"מ נ' יושב ראש המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים, פ"ד מ 1(37-38 ,29):

"תחרות בריאה וחופשית בין יצרנים מבטיחה לצרכנים את המוצר בעל האיכות הטובה ביותר במחיר הסביר ביותר, המשקף בצורה המדויקת יותר את הביקוש שלו. כמו כן, תחרות מהווה תמריץ לייעול, לפיתוח ולחדשנות, דבר שיביא לירידה בהוצאות הייצור ולעליה באיכות המוצר".

  1. במקרה שלפנינו הצליחו חברות בעלות המותג "פיקנטי" לייצר חטיף בוטנים פופולארי איכותי יותר מזה של ה"במבה" של "אסם". הביקוש העצום למוצר של "פיקנטי" איים למוטט את "אסם", וזו פעלה בניגוד לחוק ולתקנת הציבור, שכן חופש התחרות הוא אינטרס מובהק של הציבור (ראה: בג"ץ 344/89 ח.ס.ה. סחר בינלאומי בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פד"י מד 1 (470 ,456).
  2. התחרות החופשית היא אבן יסוד בכל שיטת משטר דמוקרטי, בהיותה סממן בולט של חירות הפרט להגשמת האוטונומיה שלו.
  3. בהגשמת התחרות החופשית ובשמירה עליה יש משום ביזור מוקדי ההכרעה החברתיים ומניעת ריכוז יתר של כוח בידי השלטון או גופים מונופוליים פרטיים.
  4. היו שראו בשמירה על התחרות החופשית, כמנגנון הכרעה דמוקרטי בקבלת החלטות חברתיות בתחום הכלכלי, כאשר שמירת כוחו של הצרכן להכריע בין אלטרנטיבות כלכליות מקנה לו, למעשה, כוח להשפיע ולהכריע גם בהכרעות כלכליות כלליות של החברה (ראה: K.J. ARROW, SOCIAL CHOICE AND INDIVIDUAL VALUES 1963( 1-2)).
  5. ההגנה על התחרות החופשית, שנגדה נלחמה "אסם", עומדת גם ביסוד ההגנה על זכויות יסוד אחרות. כך, לדוגמא, אין לנתק בין חופש התחרות לבין חופש העיסוק (ראה: בג"ץ 3544/94 שחף נתיבי אוויר בע"מ נ' שר התחבורה (טרם פורסם)). מכאן, שגם ערכים חוקתיים מגינים על עמדתה של "פיקנטי".
  6. זאת ועוד, קיומו של מונופולין או היעדר זכות שווה לעיסוק, פוגעת בחופש העיסוק (ראה: מ. גולדברג "חופש העיסוק: מזכות יסוד לחוק יסוד", הפרקליט מ"א (תשנ"ד) 291 304-5; בג"ץ 726/94 כלל חברה לביטוח נ' שר האוצר, פד"י מ"ח 5 (471 ,441)). כך, מצב בו שוק מסויים נשלט על ידי יצרן בודד יכול למנוע לעתים את יכולתו של פרט אחר להיכנס בשעריו של העיסוק האמור.
  7. "ניצולת הקרטל" מאמינה כי תחרות חופשית וההגנה עליה באים גם להגן על הצרכן. דיני ההגבלים העסקיים, הם ה"מגנא כרטא" של זכויות הצרכן והתחרות החופשית (ראה: 016 ,695 .U.S 504 ,.UNITED STATES V. TOPCO ASSOCIATES INC). ולכן היא עומדת בתוקף על זכותה למצות את הדין עם פושעי הצרכנות.
  8. בבואה להציג את מערכת הזכויות החוקתיות והחוקיות המגינה על עמדתה נחרצת, מבקשת "פיקנטי" לציין אף את הצעת חוק תחרות בלתי הוגנת, אשר ניתן להסתייע ברוחה. סעיף 6 להצעת החוק קובע כלהלן:

"לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או            סוכנים, אל העסק, הנכס או שירות של עוסק אחר".

  1. תחומי העוולה משתרעים על-פי מגוון רחב של מצבים, וההתערבות הבלתי-הוגנת אפשר ותיעשה במישרין או בעקיפין.
  2. הדוגמה הקלאסית להתערבות במישרין היא הטלת חרם על -ידי עוסקים כנגד עוסקים אחרים.
  3. החרם יכול להוות התנהגות בלתי הולמת ולעיתים ייחשב גם כהסדר כובל אסור על-פי חוק הגבלים עסקיים.
  4. חרם הוא התארגנות או קשר שמטרתו לגרום לאחרים להפסיק או להשעות את עיסוקם עם עובד אחר בשל סירובו להיענות לתביעה שהופנתה כלפיו.
  5. החרם, כמו זה שהוטל על "פיקנטי", בא לידי ביטוי בסירוב שיטתי לעסוק עם הזולת או בהפעלת לחצים ופיתויים שיטתיים על צדדים שלישיים שלא לעבוד עם אחר.
  6. נהוג להבחין בין חרם ראשוני, כגון סירוב של יצרנים בענף לספק מוצר למפיץ מסוים, לבין חרם שניוני, כדוגמת סירוב של עוסק לרכוש מוצר או שירות מספק , כל עוד אותו ספק ממשיך לספק גם למתחרה עליו הוטל החרם.

ההגנה על חופש העיסוק וחופש התחרות של "פיקנטי"

  1. מעשיהם של חברי קרטל המזון חמורים שבעתיים אם הם נבחנים נוכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר מקבע את הזכות החוקתית לקניין. זכות זו קבועה בסעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע:

"אין פוגעים בקניינו של אדם".

  1. בכך ניתן לקניין מעמד חוקתי. זכות זו חשובה היא, והיא מגוננת על "פיקנטי" בבואה לדרוש דמי נזק מחברי הקרטל, ומשמעותה רבה בשיטת המשפט הישראלית ובעולם הנאור:

"הזכות לקניין היא אבן-הפינה של המשטר הליברלי. באידיאולוגיה הליברלית תפשה מקום מרכזי, כערובה לקיומן של זכויות אחרות"

(להב, "העוז והמשרה: בית המשפט העליון בעשור הראשון לקיומו". עיוני משפט יד (תשמ"ט) 479, 498).

  1. בנסיבות דנן, דומה כי במישור החוקתי מונחת ביסוד הזכות ההגנה על הרכוש. קניין הוא כל אינטרס, אשר יש לו ערך כלכלי. זכות זו כה רחבה עד כי:

"הקניין שבחוק היסוד מתפרש אף על זכויות שאינן זכויות-קניין במובנן הקלאסי"

(השופט מ. חשין ברע"א 7112/93 צנדלר נ' שרה (טרם פורסם)).

  1. הקניין מבטיח לפרט ולתאגיד חירות כלכלית. הוא מאפשר שיתוף בין בני אדם. הוא מאפשר להם להפעיל את האוטונומיה של הרצון הפרטי שלהם.
  2. מכאן הקשר בין ההגנה על הקניין לבין ההגנה על כבוד האדם שאותו כורכת "פיקנטי" (ראה 892 RAWLS, POLITICAL LIBERALISM, SUPRA, AT ).
  3. ויפים לענייננו דברי הנשיא (כתארו אז) שמגר בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מ"ט 4 397 כי:

"קביעת היקפה של חירות הקניין הוא תפקיד חשוב המוטל על הרשות השופטת. בהגשמתו של תפקיד זה יש מקום, כמובן לפנות למשפט ההשוואתי".

  1. פניה בהתאם לאור לעיל אל המשפט ההשוואתי מלמדת כי בגרמניה מוענק לזכות ההגנה על הקניין מעמד בכורה. היא נתפסת כזכות מרכזית (ראה 1994 D. P. CURRIE, CONSTITUTION OF THE REPUBLIC OF GERMANYTHE).
  2. בצרפת מעוגנת הזכות החוקתית לקניין בהצהרה על זכויות האדם והאזרח מ1789- (סעיף 17). הרטוריקה המשפטית בצרפת מעניקה לזכות זו ערך חברתי רב. (ראה 671) 1992   ( (J. BELL, FRENCH CONSTITUTIONAL LAW.
  3. במונחים השאולים מעולם הספורט, הרי שחוקי ההגבלים העסקיים מטרתם לתחום את תחומי המגרש, בעוד שכללי התחרות ההוגנת באים להסדיר את כללי המשחק.
  4. חוקי ההגבלים עסקיים נועדו לשמור על חופש התחרות ולמנוע הגבלתה על-ידי הסכמים בין מתחרים.
  5.  כללי התחרות ההוגנת, אשר בהם דוגלת "פיקנטי", נועדו לשמור על ההגינות בתחרות, כאשר בסופו של דבר יש בכללים אלו כדי למנוע צמצום התחרות על-ידי חיסולו או החלשתו של המתחרה באמצעים פסולים.
  6. לכן רואים בארצות הברית את הנושא של התחרות ההוגנת כחלק מהנושא הכללי של קרטלים ומונופולים. עם זאת, נקבע כי העדר פגיעה ממשית בתחרות אינה הופכת את המעשה להוגן ודי להראות סבירות כי התובע ייפגע ממעשיו של הנפגע.
  7. לאור ההשלכות של כללי התחרות ההוגנת על התחרות ועל חופש העיסוק יש לבחון אותם על רקע עקרונות יסוד נוספים במשפטנו, כחופש העיסוק והתחרות.
  8. העמדה המקובלת כיום היא שלחוק יסוד: חופש העיסוק תחולה במשפט האזרחי. יש להתחשב בו כמקור השראה פרשני לכל דבר חקיקה.
  9. "פיקנטי" סבורה הזכות לשמירה על הקניין היא אחת מביטוייה של חירות האדם. אופייה של ההגנה על הרכוש, כאקט המבטיח חירות האדם, הוא שמשלב זכות זו עם הזכות לכבוד האדם, כעיקרון מנחה בתפיסתנו בכלל ובחוק היסוד בפרט: חירות הפעולה בתחום הקניין מבטיחה זכות הכרעה עצמית ומונעת הפיכתו של הפרט לאובייקט גרידא                        (428 MUENCH KUNIG, GRUNDGESETZ, SUPRA, AT).
  10. "פיקנטי" סבורה הזכות לשמירה על הקניין באה למנוע שלילת זכויותיה לקניין ולצמצומן.
  11. יש לתת לה משמעות של הגנה אפקטיבית. כהוראה חוקתית יש לפרשה באופן כללי ורחב.
  12. "פיקנטי" סבורה כי על-כן חלה התיבה "קניין", לצורך הנושא שלפנינו, לכאורה, הן על זכות IN REM והן על זכות IN PERSONAM.
  13. לעניין מניעת שלילתה של זכות קניינית של הפרט, אין נפקא מינה אם שוללים זכות בנדל"ן או בזכויות ראויות, אם שוללים זכות חפצית, או אם מפקיעים זכותו של אדם כלפי חייב מוגדר בלבד. כפי שציין השופט חשין, ברע"א 7112/93 דודלר ואח' נ' ש' יוסף ואח' [30].
  14. ה"קניין" שבחוק היסוד מתפרש אף על זכויות שאינן זכויות קניין במובן הקלאסי, כמו למשל נתח שוק שנגזל כתוצאה מחרם ספקים כבקרה "אסם" כגד "פיקנטי" (ראה מחקרו המקיף והמאלף של פרופ' י' ויסמן, "הגנה חוקתית לקניין" הפרקליט מב (תשנ"ה) 267 ,258).
  15. הדגש הוא כאמור על התכלית, והיא בעיקרה מניעת שלילתו של מה שיש לאדם או לתאגיד; זאת הפגיעה שחוק היסוד מבקש למנוע. על-כן, המונח "קניין" חורג, לצורך ההגנה החוקתית, מן ההגדרה הנוהגת מישורים אחרים של דיני הקניין (ראה פרופ' י' ויסמן עיוני משפט טז (תש"ן) 53).
  16. סעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק, כפי שתוקן בתשנ"ד, קובע כי:

"אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור , מכח הסמכה מפורשת בו".

  1. לכן, כאשר יבוא בית-המשפט לצקת תוכן במונח ההגינות, יהא עליו לשקלל את הערכים המתחרים של הגינות מחד וחופש העיסוק מאידך, על-פי נוסחת האיזון הקבועה בחוק יסוד: חופש העיסוק.
  2. כמימרתו של הוגה הדעות, תומס הובס:

"אדם חופשי הוא אשר…. אינו מופרע מעשית את שיש לו רצון לעשותו".

  1. על משמעותו החיובית של מושג זה עמד המלומד ישעיהו ברלין במסתו "שני מושגים של חירות":

"המשמע ה'חיובי' של המלה 'חירות' נובע ממשאלתו של היחיד להיות אדון לעצמו. אני מבקש שחיי והחלטותי יהיו תלויים בי עצמי, לא בכוחות חיצוניים כלשהם. אני מבקש להיות מכשיר של פעולותי הרצוניות שלי, לא של זולתי. אני מבקש להיות סובייקט, לא אובייקט; להיות מונע על-ידי שיקולים, על-ידי תכליות מודעות, שהם משלי, ולא על-ידי גורמים המשפיעים עלי כביכול מבחוץ".

(י' ברלין, ארבע מסות על חירות (רשפים, 182 )1987.

  1. "פיקנטי" אכן סבורה כי בין זכות החירות, וכנגזרת ממנה האוטונומיה של הרצון, לבין כבוד האדם, קיימת זיקה הדוקה.
  2. עמד על כך הנשיא ברק, בספרו פרשנות במשפט, כרך ג, פרשנות חוקתית (נבו, תשנ"ד) 426, באומרו:

"מרכיב מרכזי של כבוד האדם הוא חופש הרצון של הפרט. כבוד האדם מתבטא בחופש הבחירה הנתון לפרט, ובכוחו לפתח את אישיותו ולהחליט על גורלו".

  1. במקרה דנן התייחסו חברי הקרטל אל "פיקנטי" כאל מחוקת רצון ומחוקת זכויות, ולכן העזו שלא לכבד את האוטונומיה הטבעית שלה, ולקבוע את גורלה, כטוב בעיני "אסם" ושותפיה לקרטל.

עשיית עושר ולא במשפט מצד אסם

  1. העובדות המתוארות בכתב תביעה זה מעמידות ל"פיקנטי" עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט 1979, סעיף 1 לחוק, זה לשונו:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובות הנאה אחרת (להלן הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן – המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.

(ב) אחת היא אם באה הזכייה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת".

  1. הפסיקה כבר פירקה סעיף זה ליסודותיו השלושה: "התעשרות", "על חשבונו של רעהו" ו"שלא כדין" (ע"א 760/77 בן עמי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [4], בעמ' 577).
  2. על-פי מערכת העובדות הנטענת על-ידי "פיקנטי", אין חולק שהייתה כאן "התעשרות" של "אסם" וחברי הקרטל בין היתר בכך שהם מכרו כמות עודפת של מוצרים וקיבלו "נכס" או "טובת הנאה" במובן סעיף 1 לחוק.
  3. האם נתקיים גם היסוד השני, שההתעשרות "באה" ל"אסם" ולחברי הקרטל מ"פיקנטי" ? ההתעשרות באה בחלקה ישירות מ"פיקנטי", ובחלקה מן השוק ש"פיקנטי" פיתחה בהשקעה גדולה, ומן הלקוחות של"פיקנטי" הייתה ציפייה כי יקנו את תוצרתה ממנה.
  4. במקרה אחר, של יבואן שניצל שוק שפותח על-ידי מתחריו, אומר בית המשפט:

"במכירותיו נהנה המערער מן השוק אשר פיתחו המשיבות למוצרים הנדונים. במובן זה מקורה של טובת ההנאה היא במשיבות, וניתן לומר כי היא 'באה' לו מהן"

(רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח' (להלן – עניין ליבוביץ [5]), בעמ' 321 מול אות השוליים ה).

  1. הווה אומר, שגם התעשרות "שבאה לזוכה" מלקוחות של "המזכה" בשוק שפותח על – ידיו, תיחשב כאילו "באה" לזוכה ישירות מן המזכה.
  2. בפסק-דין עקרוני שניתן בשעתו במותב חמישה, ע"א 280/73 פלאימפורט בע"מ נ' ציבה-גייגי לטד (לשעבר ציבה לטד) ואח' הוכרה גם כן זכות ההשבה ממי שניצל את השוק בתקופה שבה היה הצד השני מנע מלשווק תוצרתו, עקב צו-מניעה, שלימים נמצא בלא בסיס.
  3. מעשה שהיה כך היה: שתי בעלות הדין היו המשווקות היחידות של תכשיר כימי להדברת מזיקים. המשיבה קיבלה צו-מניעה נגד המערערת על סמך טענה של הפרת פטנט. לימים נקבע שהפטנט היה חסר תוקף. לטענת המערערת, התעשרה המשיבה שלא כדין בתקופה שצו המניעה עמד בתוקפו, שכן לקוחותיה של המערערת הוצרכו לקנות מן המשיבה. בית המשפט הכיר בזכותה של המערערת להשבת רווחיה של המשיבה באותה תקופה, בעילה של התעשרות שלא כדין.
  4. גם כאן נקבע אפוא העיקרון, שהתעשרות מן הלקוחות, כהתעשרות ממי שפעל באותו שוק ופעולתו נמנעה ממנו, הנה שלא כדין.
  5. ולענייננו, אם אכן התעשרה "אסם" מלקוחותיה של "פיקנטי", כנטען, כי אז ניתן לומר שההתעשרות "באה" ל"אסם" מ"פיקנטי".
  6. ומכאן ליסוד השלישי, ולענייננו – העיקרי: האם התעשרה "אסם" "שלא על פי זכות שבדין"?
  7. כדי להעמיד את היסוד "שלא על פי זכות שבדין" די, על-פי הפסיקה, להראות שההתעשרות הייתה בלתי צודקת.
  8. אמנם, המחוקק משתמש במושג "בלתי צודקת" לא לעניין ההתעשרות, אלא לעניין הפטור מהשבה לפי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, שלפיו רשאי בית המשפט לפטר את המתעשר שלא כדין מן ההשבה, בנסיבות "העושות את ההשבה בלתי צודקת".
  9. ואכן השופט ברק מפנה את תשומת הלב להבדל זה ומשאיר בצריך עיון את היחס בין שני המושגים הללו:

"….מבקש אני להשאיר בצריך עיון את היחס הראוי בין הכלל הקבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט (להלן – החוק) לבין הפטור הניתן בסעיף 2 לחוק. יצוין, כי בעוד שהפטור מבוסס על כך שההשבה הינה בלתי צודקת, אין הזכות להשבה מבוססת על כי קבלת הזכייה על-ידי הזוכה הינה בלתי צודקת. לשוני זה חשיבות רבה בקביעת קו הגבול בין הזכות לבין הפטור. מכאן גם הצורך להיזהר מפנייה למשפט המשווה. כך, למשל, ה-RESTATEMENT האמריקני מגדיר את זכות המזכה במונחים של התעשרות לא צודקת, בעוד שהחוק מגדיר את זכות המזכה במונחים של התעשרות שלא כדין. שני אלה אינם היינו הך".

(ע"א 588/87 א' כהן ואח' נ' שמש וערעור שכנגד [7], בעמ' 333).

  1. אף-על-פי-כן, אנו מוצאים בפסיקה שבית המשפט נטה לראות התעשרות לא צודקת כהתעשרות שלא כדין. כך מפי השופט ברק:

"שאלת המפתח הנה לרוב, אם התשלום הוא 'כדין' אם לאו. הרציונליזציה העומדת מאחורי תביעה זו הנה כי תחושת המצפון והיושר…. מחייבת השבה".

(ע"א 4[ 760/77] בעמ' 577).

  1. ומפי כבוד השופט מצא:

"המבחן הרגיל להיותה של התעשרות 'שלא על פי זכות שבדין' – במשמעות סעיף 1(א) לחוק …. הוא בהיותה בלתי צודקת על-פי תחושת הצדק והיושר….".

(ע"א 3180/92 ,347/90 סודהגל בע"מ ואח' נ' ספילמן; סודהפופ בע"מ נ' ספילמן ואח', בעמ' 478-477).

  1. וראה ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (בורסי – ח. ש. פרץ, מהדורה 2, תשמ"ב) 51:

"החקיקה אינה מספקת לנו רשימה סגורה של זכויות שבדין, ולא אחת תיחתך השאלה אם קיבל הנתבע טובת הנאה 'שלא על פי זכות שבדין' על פי המבחן אם ההתעשרות היא צודקת. אם היא בלתי צודקת – אין לראותה כהתעשרות על פי זכות שבדין".

  1. עוד יש לציין שכיום אמנם עדיין לא קיים בארץ חוק האוסר תחרות לא הוגנת (ר"ע 40/87 אנטואן שוקחה ובניו בע"מ נ' בני ג'ורג' שוקחה בע"מ [9], בעמ' 616; ב"ש 894/85 (ע"א 490/85) מלחי יריחו בע"מ ואח' נ' מפעלי ים המלח בע"מ ואח' [10], בעמ' 528, וכן בעניין סודהגל [8], בעמ' 477), ואולם קיימת הצעת חוק לאיסור תחרות לא הוגנת, תשנ"ו 1996, המבקשת להכיר בתחרות בלתי הוגנת כעוולה בנזיקין.
  2. הווה אומר, שקיימת הכרה בכך שתחרות בלתי הוגנת אינה צודק, ויש לתקן את המצב המשפטי בכך שהיא תיתן בידי הנפגע עילה בנזיקין.
  3. אבל לעניין החוק דנן, אין צורך בעילה נזיקית. די בכך שההתעשרות היא בלתי צודקת.
  4. התחרות פגעה, כנטען, בציפייתה של "פיקנטי", שקשרי המסחר עם לקוחותיה לא ייפגעו על-ידי תחרות בלתי חוקית.
  5. האם עצם הפגיעה בציפייתה של "פיקנטי" יש בה משום "פעולה שלא כדין"? הנשיא שמגר בעניין ליבוביץ [5], בעמ' 329, קבע כי:

"לדעתי, אם כן, עצם הפגיעה בציפייה לקשר מסחרי אינה הופכת כשלעצמה את ההתעשרות אשר צומחת בגינה לבלתי צודקת. עם זאת, ייתכנו מקרים בהם התעשרותו של מתחרה, הנעשית על חשבון צפייתו של מפיץ בלעדי לקשר מסחרי עם לקוחותיו, תהא בלתי צודקת. לשם ראיית התעשרות כזו כבלתי צודקת אין די, כאמור, בעצם קיומה של תחרות הפוגעת בציפייה. ההתעשרות תיחשב לבלתי צודקת בהתקיים יסוד נוסף".

  1. וממשיך הנשיא ומפרט, שם, בעמ' 330:

"היסוד הנוסף, אשר הופך את התעשרותו של המתחרה לבלתי צודקת, עשוי להיות משני סוגים עיקריים: התנהגות פסולה ובלתי הוגנת של המתחרה, לרבות התנהגות נטולת תום-לב. נסיבות אחרות אשר הופכות את ההתעשרות לבלתי צודקת. היסוד הנוסף מן הסוג הראשון מתמקד בהתנהגותו של המתחרה. תחרות חופשית אין פירושה תחרות פרועה. אין פירושה כי יכול המתחרה, בשמה ובשמו של חופש העיסוק, לעשות ככל העולה על רוחו. התנהגות פסולה ובלתי הוגנת מצדו עשויה להוות את האלמנט הנוסף שבהתקיימותו תיחשב התעשרותו כבלתי מוצדקת. כך הוא הדבר, למשל, מקום בו המתחרה מבצע, אגב התחרות, עוולה בנזיקין. …. מקרים נוספים בהם יסתבר כי התנהגות המתחרה אינה הוגנת עשויים להצמיח עילה בעשיית עושר לנפגע; כך עשוי, למשל, להיות משקל רב לכך שהמתחרה מגלה, באופן אחר מזה שהוצג לעיל ולאו דווקא על-ידי מעשה עוולה, התנהגות שהיא נטולת תום-לב".

  1. גם בענייננו, לפגיעה בציפייתה של "פיקנטי" התווספה "התנהגות פסולה ובלתי הוגנת" של ""אסם" וחברי הקרטל. לפי הכללים שנקבעו בעניין ליבוביץ [5] הנ"ל, יש בכך כדי להעמיד עילה של התעשרות שלא כדין.
  2. רבים מאוכלוסיית הצרכנים של "פיקנטי" נמנו על השכבות החלשות, ובתוכם יהודים דתיים וחרדים רבים, שהיו "קהל צרכנים פגיע", אשר זכה למוצרים איכותיים במחירים נמוכים.

הטענות המשפטיות של פיקנטי מעוגנות גם בהלכה היהודית

  1. חוק עשיית עושר ולא במשפט אשר בו עסקינן יונק ממקורות ההלכה. וכך נאמר במבוא להצעת חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ח 1978:

"החוק המוצע בא להשלים חקיקה עניפה זו (בתחום החוזים והקניינים) על ידי מספר הוראות בשטח משפטי הקרוי …. במשפט העברי – 'יורד לנכסי חברו', 'עושה סחורה בפרתו של חברו' או 'זה נהנה וזה לא חסר'…. החוק המוצע מאמץ את גישת המשפט העברי בנקודות אחדות: הוא מזכה בהשבה את המשביח נכסי חברו; הוא מאמץ את העיקרון של 'זה נהנה וזה לא חסר' כשיקול לפטור את הנהנה מהשבה, והוא מזכה את המציל רכושו של חברו בשיפוי על הוצאותיו, במטרה לעודד פעולות הצלה".

  1. גם בדברי שר המשפטים בכנסת ובדברי שאר חברי הכנסת חוזר הקשר בין החוק הזה ובין כללי המשפט העברי:

"ניתן לומר שהרעיון הבסיסי המונח ביסודות ההצעה הוא הכלל שביסוד דיני היושר במשפט העברי – 'ועשית הישר והטוב' בין אדם לחברו. ההצעה דנה בסוגיות שהעסיקו את חכמי המשפט העברי מדורי דורות; מצד אחד – 'זה נהנה וזה לא חסר – כופין על מידת סדום', ומצד שני – 'כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו'? מצד אחד – הקפדה על אכיפת הדין, ומצד שני – הנחיה להתנהג מקרים מסויימים לפנים משורת הדין, או כפי שהיינו אומרים היום – לפי הצדק והיושר"

(דברי שר המשפטים בקריאה ראשונה, ד"כ 83 (תשל"ח) 3917).

  1. וכן:

"אנחנו גאים שהחוק הזה מושתת במידה רבה על עקרונות והלכות של המשפט העברי עובדה היא שנדרשנו לשם עברי מקורי".

(דברי שר המשפטים, ד"כ 84 (תשל"ט) 160).

זכות השבת הרווח שבא ל"אסם" מ"פיקנטי" מעוגנת בדין הקונטיננטלי

  1. המבחן לזכות ההשבה מושפע מנסיבותיו העובדתיות של סוג המקרה. במיוחד הבחינו בין שלוש קבוצות עיקריות של מקרים, בהם נקודת המוצא שונה לחלוטין.
  2. קבוצה ראשונה, המכונה במינוח הגרמני הנשען על המסורת הרומניסטית, LEISTUNGSKONDIKTION, דהיינו, בתרגום מגרמנית בקירוב: השבה בשל קיום חיוב.
  3. קבוצה זו עוסקת במקרים בהם הועברה זכייה על ידי המזכה אל הזוכה מתוך רצון לקיים חיוב. אם נתברר, מסיבה כלשהי, כי החיוב לא היה קיים, או שנתבטל, או שבא לקצו, חייב הזוכה בהשבה משום שהסיבה המשפטית שעמדה ביסוד הזכייה לא הייתה קיימת מעולם או אינה קיימת עוד.
  4. קבוצה שנייה, המכונה בגרמנית INGRIFFSKONDIKTION, (בתרגום: השבה בשל התערבות), עניינה בזכייה שבאה לו לזוכה בעקבות פלישתו אל תחום הזכויות של המזכה.
  5. הקבוצה השלישית, ששמה VERWENDUNGSKONDIKTION, (השבה בשל הוצאה), עוסקת במצב בו הוציא המזכה הוצאות למען הזוכה, משום שרצה להושיט לו עזרה או מכל סיבה אחרת.
  6. נראה בעליל, כי המבחן לזכות ההשבה שונה במהותו בכל אחת מן הקבוצות האלה. בראשונה, הזכייה באה מפעולת המזכה, וההקשר הוא בדרך כלל חוזי. בשנייה, הזכייה באה מפעולת הזוכה, וההקשר הרחב הוא נזיקי וקנייני.
  7. בקבוצה השלישית, הזכייה באה שוב מפעולתו של המזכה, אך לא מתוך הקשר חוזי.
  8. חלוקה דומה לגבי סוגי התביעות במסגרת עשיית עושר מוכרת גם בספרות האנגלו-אמריקאית והישראלית, אלא ששם היא פחות עיונית ויותר פרגמטית. השווה את החלוקה אצל ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שניה, תשנ"ח), וכן את דבריו של השופט שלמה לוין בפרשת אדרס, בעמ' 235[ב-ד].
  9. במקרי ההשבה המתבססים על כשלון העיסקה, כבמקרי רמייה של ספקים שונים שנטלו תשלום מפיקנטי אך לא פרקו סחורה, הרעיון הוא כי עם ביטול הבסיס להעברת התמורה, המשך ההחזקה בה הוא בלתי מוצדק, משום שהוא נעדר בסיס משפטי.
  10. כלומר, כאן הדיבור "שלא על פי זכות שבדין" משמעותו: בלתי מוצדק בשל חוסר בסיס משפטי עליו סמך המזכה.
  11. לעומת זאת, במקרה של זכייה בשל פלישה לתחום הזכויות של הזולת, כבמקרה נטילת שוק לקוחות כפי ש"אסם" עוללה ל"פיקנטי", בסיס ההשבה מצוי ברעיון של מעשה שלא כדין.
  12. מכאן כי הביטוי הנזכר יפורש: "[קיבל] שלא כדין". (ראה רע"א 371/89 ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח', פד"י מד (309 )2, בעמ' 322-323, מפי הנשיא מ' שמגר).
  13. חלק מהמקרה שלפנינו שייך באופן מובהק לקבוצה השנייה. השאלה היא, האם במעשיהם של הנתבעים יש משום פלישה לתחום הזכויות של התובעות, המחייבת אותם להשיב את הזכיות שבאו להם ביוזמת פעולתם? ביתר דיוק: בנסיבות המקרה, השאלה העקרונית היא האם יש למשיבים תחום אינטרסים שהפלישה אליו מחייבת השבה?
  14. מהות השאלה במקרה הנידון שונה בעליל מזו של השבה הנמנית עם הקבוצה הראשונה. שם השאלה היחידה היא: האם העיסקה, המצויה בבסיס הזכייה, אמנם נכשלה?
  15. אם התשובה היא חיובית, כבמקרה "פיקנטי", מוכרת עקרונית זכות ההשבה, והבעיות הנשארות הן טיב ההשבה (בעין או בדרך של תשלום השווי) והיקפה.

ניצולו של וולובסקי לעושה דברה של "אסם"

  1. במהלך ההכנות לביצוע הקרטל, נוצל, הפרליט הידוע והנכבד עו"ד אליעזר וולובסקי בידי "אסם" נגד החברות שמאוחר יותר מונה להיות מפרקן ומנהלן המיוחד.
  2. התוכנית לפיה המפרק ישרת את האינטרסים של "אסם" כמפרק זמני של החברות נרקמה ב "אסם" עוד זמן רב לפני החלטת בית-המשפט על מינוי מפרק, ועוד טרם כלל עלייתו על הפרק של נושא הפירוק.
  3. ב"כ "אסם" הודיע לב"כ "פיקנטי" את שמו של עו"ד וולובסקי כמפרק אפשרי עוד בעצם ימי הקרטל, ועוד טרם שנושא הפירוק כלל עלה על הפרק.
  4. עו"ד מאיר שריקי, מ "אסם", שכנראה טרם הבין בעצמו באותה העת את ממדי הקרטל ואת משמעותם ארוכת הטווח של דבריו, המתיק סוד לב"כ "פיקנטי" בעצם ימי הקרטל, וזאת עוד טרם בקשת הפירוק.
  5. עו"ד שריקי סיפר, כי בקשת פירוק כבר הוכנה ע"י "אסם" ונגנזה, וכי "אסם" אף כבר התכוונה לבקש מבית-המשפט את מינויו של עו"ד וולובסקי לתפקיד המפרק, אולם חזרה בה מכוונתה.
  6. עו"ד שריקי אף שידל חברות שונות להגיש תביעות נגד "פיקנטי" וצייד אותן בחומר משפטי.
  7. באותם הימים, ימי שיא "קרטל המזון", כל מעשיהם של קברניטי "אסם" היו מכוונים אך ורק להשמדת החברות, זאת, על רקע נגיסת מכירות חטיף ה"מקרנה" במכירות חטיף ה"במבה".
  8. כפועל יוצא מכך, גם ניצולו של עו"ד וולובסקי בידי "אסם" כלולה באגד המעשים של "אסם" כנגד החברות בעת ההיא.
  9. הקשר שבין "אסם" ובין עו"ד וולובסקי הוסתר מבית-המשפט הנכבד בעת ההחלטה על מינוי מפרק זמני ואף בעת ההחלטה על הפיכתו של המפרק הזמני למנהל מיוחד. ימי הקשר שבין "אסם" ועו"ד וולובסקי רבים, ואין זו הפעם הראשונה שעו"ד וולובסקי מתבקש לספק שירותים ל"אסם".
  10. בעבר עסק עו"ד וולובסקי בפירוק חברת "ברכת רחל" עבור "אסם".
  11. כמו כן עסק עו"ד וולובסקי בפירוק חברת "נ.ח.מ." עבור "אסם".
  12. ואולם, ההתקשרות הספציפית בין "אסם" ובין עו"ד וולובסקי בעניין שלפנינו נולדה בעת הקרטל, כשעו"ד וולובסקי, פרקליט ותיק וידוע, מנוצל בידי "אסם" כזרוע מזרועות הקרטל, ותפקידו דה פאקטו דרך ידה המכוונת של "אסם", הנו חיסולן המשפטי של החברות, חיסול משלים, לאחר שהצליחה מזימת "אסם" לחסלן כלכלית ותדמיתית.
  13. בשורה של עשרות החלטות ומחדלים שירת עו"ד וולובסקי, כמפרק זמני וכמנהל מיוחד את ענייני "אסם", תוך שהוא מנוצל בתמימותו בידי "אסם" לפגוע פגיעה קשה בחברות הצלבניות – החברות אשר שיווקו את מוצרי "פיקנטי", ותוך ניצולו בידי "אסם" לפגיעה בנושים שאינם נמנים על חברי הקרטל, בתוכם "פיקנטי".

עו"ד וולובסקי שירת בתמימותו את מטרותיה של "אסם"

  1. "פיקנטי" מודעת לחומרתם לכאורה של הדברים הנאמרים בתביעה דנן, ואולם איזון אינטרסים כולל מוביל למסקנה כי כנגד הדברים הכתובים נדמים כחמורים, אולם למעשה, חמורים הם המעשים, והדברים הנכתבים כאן הנם רק שיקופם של המעשים הקשים, ואינם קשים לכשעצמם.
  2. "פיקנטי" הייתה סבורה, ועודנה אוחזת בדעה, וכעת במשנה תוקף, כי על רקע המסכת העובדתית שתוארה לעיל, מבין כל התאגידים הרשומים במדינת ישראל, חברת "אסם" הנה התאגיד האחרון האוחז בזכות המוסרית לעודד מינוי מפרק כלשהו לחברות שהיו למשיסה תחת רגליו.
  3. ההגיון מחייב כי כל שם מפרק, אשר היתה הסכמת "אסם" ניתנת לגביו, היה חייב להיפסל באופן מיידי, אפילו הועלה השם המוצע בידי "פיקנטי" עצמה, וזאת מן הטעם הבסיסי שהולדתו של מינוי מפרק זמני שכזה בחטא, שכן הוא נעשה בעידודו של חוטא, ומכאן שחייו צפויים להיות בחטא ולהחטיא את הישרים.
  4. במהלך זמן פעולת קרטל המזון, ובסמוך לו חטאה חברת "אסם" בדעת ובמרמה, בוידוי פה, בזדון, בחוזק יד, בטומאת שפתיים, ביצר הרע, בכחש ובכזב, בלשון הרע, במראית העין, בנשך ובמרבית, בשיח שפתיה, בסתר ובעיניים רמות, בשנאת חינם, ברגליים הממהרות לרוץ לרעה, ברכילות, בקישוי עורף, בצוואר עתק, בפריקת עול, בעזות מצח, במשא ומתן, בתרמית, בהוצאת דיבה, ובחטאים נוספים. בין שגלויים לנו ובין שאינם גלויים, ואשמתה – אשם ודאי שאיננו מכונן זכות מחילה או סליחה.
  5. עיון בפרוטוקול בית-המשפט הנכבד מיום 28.10.97 מגלה כי עמדת "פיקנטי" בסוגיית המפרק הזמני הועלתה כבר אז, על רקע החשש כי המפרק עלול להיות מנוצל באורח פסול בידי "אסם", כאשר טען אז בשמה עו"ד אביחי ורדי כי "עורך הדין שימונה כאן יצטרך לחקור את הגופים האלו, לא יוכל לחקור", ואילו עו"ד אלון גלרט הוסיף: "אבקש מפרק זמני ניטרלי שיבדוק את טענות הצדדים".
  6. חוסר תום הלב, שבמסגרתו עודדה "אסם" את מינוי המפרק, התגבר ככל שחלפו ימיו של המפרק בתפקידו, מאז מונה. בית-המשפט הנכבד החליט על מינויו למפרק של עו"ד וולובסקי, אשר מונה על פי בקשתו של עו"ד מאיר שריקי ב"כ "אסם".
  7. למרות האמור בפרוטוקול בית-המשפט, שמו של המפרק לא הודע באותו מעמד אלא מאוחר יותר. כמובן שלו היתה "פיקנטי" מגלה כי דווקא המפרק, אשר הוצע ע"י עו"ד שריקי הוא הנבחר, הייתה מתנגדת לכך בכל תוקף. "פיקנטי" הייתה עותרת על אתר נגד מינויו. ביהמ"ש הנכבד התבטא בעניין במהלך הדיון. משהוצע שמו של עו"ד וולובסקי ולאחר מכן שמו של רו"ח שלמה נס, ציין כי עם הצעת השם על ידי צד, פוסל אותו הדבר מיידית ע"י הצד השני, והוסיף כי יימצא מועמד הולם מבין 14,000 עורכי-דין.
  8. להפתעת "פיקנטי" הסתבר לה, כי שמו של עו"ד וולובסקי מאוזכר תדירות בידי עו"ד שריקי, כך למשל בתיק נ.ח.מ. שיווק ומסחר בע"מ, וזאת בהמרצות 2745/97, ו- 2759/97 תיק פירוק 412/97.
  9. עוד זמן ניכר טרם מינוי המפרק, כאשר פעולות הקרטל טרם שככו, בפגישה שנערכה בין עו"ד שריקי ובין ב"כ "פיקנטי", הודיע עו"ד שריקי לב"כ "פיקנטי" כי הוא שקד על הגשת בקשת פירוק, ובקשת מינויו של עו"ד וולובסקי לתפקיד המפרק, וקיבל את הסכמת עו"ד וולובסקי לכך. הודעתו זו של עו"ד שריקי לעו"ד אלון גלרט הנה אחת העדויות החותכות לכך ש"אסם" בנתה חלק מתוכנית הפעולה שלה במקרה דנן על שירותיו העתידיים של עו"ד וולובסקי.
  10. אנשי "אסם" פעלו למינויו של עו"ד וולובסקי כמפרק זמני, על מנת שיוכלו להבטיח בכך, כי בובה אשר בה ישלטו בה וינצלו אותה, יהיה ממונה על פירוק החברות, וזאת, בין היתר, מן הטעם שביקשו להבהיר לעצמם כי בבוא היום לא יבוא עמם מפרק אובייקטיבי חשבון, על פעולותיהם הבלתי-מרוסנות במהלך הוצאתה לפועל של תוכנית "קרטל המזון".
  11. אלו היה מתמנה כמפרק זמני עו"ד אחר, היה זה מוצא מיד כי "אסם" ועוזריה חייבות להשיב לקופת החברות מיליוני שקלים. בכך ש"אסם" פעלה למינוי עו"ד וולובסקי לתפקיד – ביקשה, בין היתר, למנוע מצב כגון זה.
  12. כשם שבעל עסק, שעיניו בראשו, מבקש לברר תחילה את דיני המס הרלוונטיים טרם קבלת החלטות עסקיות משמעותיות על מנת שלא יצטער בעת שיאלץ לבלוע את עוללות מעשיו, כך מבקש קרטל, המביא לחיסולן של חברות, לברר מלכתחילה מי ימונה בבוא היום למפרק, אשר ימונה, בין היתר, לחקור את הנסיבות לקריסתן של החברות.
  13. לסוגיית "התרנגולת טרם ניצודה וכבר מורטים את נוצותיה", (משמע, הניסיון להבטיח מראש מינויו של מפרק-מטעם מסוים עוד זמן רב טרם ההחלטה על פירוק), הייתה בנסיבות העניין השלכה מיידית בטווח הקצר: מפרק אחר, שהיה חוקר את נסיבות התמוטטות החברות, היה מגיע על נקלה אל את שורשי ההתמוטטות, בוחן את העברות הכספים מן החברות החוצה בעת ההתמוטטות, דואג להשיב את הכספים שגזלו בכחש ובמרמה החברות שנטלו חלק ב"קרטל המזון", ו"אסם" בראשן, ומנסה להפיק את המיטב הכלכלי ואת הצודק המוסרי מהקופה שהושבה, באמצעות הסמכויות שהוקנו לו, אל החברות, שאין כבר נשמה באפן.
  14. זאת ועוד, במקום להשיב לחברות שנפחו את נשמתן את עשרות מיליוני השקלים ששולמו שלא בצדק ל"אסם" ולחברות נוספות שנטלו חלק בקרטל, דאגה "אסם" כי חלק ניכר מזמנו יעסוק המפרק בזוטי-דברים וכך גם לגזול זמן מיותר מבית-המשפט הנכבד ומזמנה של "פיקנטי".

הסתרת הקשר בין "אסם" למפרק

  1. את קשריו עם עו"ד שריקי ב"כ "אסם" ואת נגיעתו בדבר לא טרח איש לגלות באורח נאות בשלב כלשהו במהלך הדיונים בנושא דנן.
  2. זאת ועוד, הרווחים שהפיקה "אסם" מעידוד מינויו הפסול של המפרק, נחלקים לשני סוגים: רווח במישור קצר-הטווח, כפי שתואר לעיל, ורווח במישור ארוך-הטווח, כפי שיתואר להלן:
  3. התכלית האמיתית שבמינויו של המפרק-מטעם איננה רק העשרת "אסם", הנהנית מקיומו של מפרק שתוצאות חקירתו אינן כוללות ממצאים שליליים לגבי "אסם", אשר לפי הדו"ח של המפרק, לא נודע כי באו סכומי הגזל אל קרבה. התכלית ארוכת-הטווח היתה מינוי מפרק אשר בלכסיקון הפנימי של אנשי הקרטל זכה לכינוי "מפרק-מייבש".
  4. "אסם" תוך ניצול ציני של המפרק דאגה כי הסרבול, המחדלים, הארכנות המייגעת וההיטפלות השיטתית לזוטי דברים היו לטקטיקה אשר כונתה "פעולת הייבוש", שכן בכל יום שעבר פחתו בטור הנדסי סיכוייהן של החברות לקום לתחייה. המוניטין, שהיוו נכס מרכזי בחברות אלה, איבדו את ערכם בכל יום שחלף, כשסניפי החברות סגורים.
  5. תחת ניסיון להפיח חיים בחברות, הפך תפקידו של המפרק לתפקיד קברן, כאשר ניצלה "אסם" את המפרק ודאגה כי דבר לא יעשה וכי החברות יוותרו לגסוס, תוך שאיפה מתמדת לקבור אותן קבורת-חמור, שביקשו לסלק מהעולם את המתחרים שהחלו לנגוס בנתחים נכבדים במה שמכונה בתורת ההגבלים העסקיים "טריטורית השוק" שלהן, שאותה, הם סבורים, ירשו מדורות קדמונים, וכי היא נחלת אבותיהם אשר בבעלותם הקניינית, ולא היא.
  6. מינויו של המפרק לבקשת "אסם" לא ענה על הקריטריון החשוב, ולפיו המפרק הממונה יהיה נטול קשר ופניות לחלוטין עם כל אחד מהנושים ו/או באי כוחם, שכן הזכות לפרק את החברות מסורה לו כפיקדון בלבד מידי הנושים ומידי הציבור, באמצעות בית-המשפט הנכבד.
  7. יתר על כן, "פיקנטי" סבורה, כי לאור עקרונות הפרשנות המתקדמת של דיני החברות המודרניים ותכליתם, לאור ההתפתחות בראיית המשפט המנהלי, לנוכח ההתפתחות שחלה בראיית היבטים אתיים שונים של המשפט, ולנוכח גישת הפרשנות התכליתית הרווחת לאחרונה בשיטת המשפט שלנו – תפקידו של המפרק הזמני ושל המנהל המיוחד הנו תפקיד מעין-שיפוטי.
  8. המפרק הזמני/ המנהל המיוחד במקרים כגון דא פוסק, במעשה או במחדל, את גורלם של סכומים נכבדים ואת גורלם של חייבים רבים. הוא מתמנה מכוח הרשות, והרינו עדיין בבסיסו יציר הרשות והמשפט המנהלי, ואיננו מנהל עסקים פרטי הרשאי לעשות בנכס הציבורי שהופקד בידיו ככל העולה על רוח שולחיו.
  9. מכאן, שנוכח תפיסה זו, המחמירה מבחינה אתית וערכית, פרוצדורלית ומהותית, עם המפרק/מנהל זמני, שתפקידו מעין שיפוטי, הליקויים שנתגלו בתפקודו תוך כדי ניצולו חסר האתיות של "אסם", חמורים שבעתיים.
  10. כעולה מן העובדות, עו"ד וולובסקי הנו, מבחינת "אסם", בגדר "לויתן זה יצרת כדי לשחק בו" (שחרית של יום כיפור), שכל תכלית בריאתו הנה שירות מטרותיה המסחריות של "אסם". על רקע ניגוד האינטרסים המובנה והבלתי פתיר בדרך אחרת, ועל רקע העובדה כי מינויו של עו"ד וולובסקי למפרק לא הצדיק את תכליתו, ועל רקע טבעו של מינוי מסוג זה, שהורתו בחטא ואחריתו בבושת, היה ראוי כי אל עפר ישוב וכך אכן קרה.
  11. חששה הכבד של "פיקנטי" כי המפרק לא יצלח במלאכתו בא לידי ביטוי מיד עם מינויו. ואכן הוברר כי "כתער מלוטש עושה הוא רמיה" (תהילים נ"ב).
  12. במכתבו הראשון של המפרק הזמני אל עו"ד ורדי, פחות מ- 24 שעות לאחר מינויו כמפרק, העלה המפרק הזמני טענה מופרכת, חמורה ובעיקר מדאיגה הכוללת הטלת אשם ללא בסיס וסיבה כדלקמן: "נמסר לי כי נוהל משא ומתן עם חברת הביטוח להסדרת תשלום הפיצויים המגיעים בגין נזקי השריפה הנ"ל, לאחר שחברת הביטוח דחתה את אחריותה לפי הפוליסה הנ"ל בטענה של הצתה שבוצעה מטעם המבוטחים".
  13. האמור לעיל היה משולל כל בסיס, חמור ביותר, ועורר תהיות וחששות לגבי העומדים מאחוריו. האמור לעיל עורר תהיות מתי נמסר המידע למפרק, ממי נמסר המידע והאם טרח מישהו לבדוק את הטענה טרם שהועלה באורח חפוז על הכתב.
  14. האשמות שוא אלו, איימו להטביע את המעט שנותר מהחברות שבפירוק, שכן אף על המעט שנותר – התקשה המפרק, האמון על שמירת הנכסים עליהם הוא מופקד, לשמור בנאמנות, ברצון, בכוונה ובקפידה על שהופקד בידיו, כיוון ש"אסם" נשפה בעורפו.

נזקי במתחם ראשון-לציון כתוצאה מניצולו של המפרק בידי "אסם"

  1. בתאריך 2.9.97, פרצה כאמור שריפה במבנה בראשל"צ שבו ניהלה ניצולת הקרטל בע"מ, צלבנית השקעות בע"מ ואח' את עסקיהן. כמפורט בדו"ח הראשון של המפרק לבית-המשפט הנכבד, בסעיף 21: "האש כילתה חלק מתכולת המשרדים וכן נגרם נזק לחלק זה של המבנה, אולם מכבי האש כיבו את השריפה מבלי שנגרם נזק למסעדות שנוהלו שם. העשן… גרם נזק למוצרי המזון. מאז 2.9.97 לא מתקיימת כל פעילות עסקית במסעדות ובמרכול הנ"ל, שציודם, לרבות חדרי הקירור והמטבחים – נותר במקום.
  2. ואולם, ראה פלא, בס' 3 בבקשתו למתן הוראות, טען המפרק כי "בשריפה הנ"ל נגרמו נזקים כבדים למבנה וכן לתכולתו – ציוד, רהוט ומלאי של המרכול, 2 המסעדות והמשרדים".
  3. גם עיון בדו"ח השמאים אינו מגלה כי נפגעו הציוד והרהוט במסעדות ובמרכול – אם כך, מהיכן שאב המפרק את הטענה כי לציוד ולרהוט של המרכול והמסעדות נגרמו נזקים, קל וחומר, נזקים כבדים?
  4. גם דו"ח שירותי הכבאות מיום 8.9.97 (אותו צירף המפרק לדו"ח הראשון שלו) קובע נחרצות כי "לעניין המסעדה – "המסעדה לא נפגעה כתוצאה מהשריפה" (עמ" 2, ס" ד")!!! לעניין המרכול: "העשן הכבד והחום שהיה במקום גרם לנזק למוצרי המזון וחלקים מהמבנה". לא נאמרה כל מילה על פגיעה בציוד ובריהוט!!!
  5. כעולה מהאמור, דיווחי המפרק סותרים זה את זה. או בלשונו של רב זביד אין הם אלא "פיטומי מילי בעלמא הוא" (בבא מציעא סו), כלומר פיטומי מילים שאין מאחוריהם מאומה, או שמא "אסם" מאחוריהם.
  6. טענות אלה אינן מבוססות וסותרות את דו"ח השמאים, למרות שדו"ח השמאים הוגש לפני שהוכן דו"ח המפרק.
  7. ייתכן כי כל תכלית פיטומי המלים של המפרק היתה הלעטתו בשקרים ע"י "אסם" שכן, כעולה מהאמור, ולמרות שהדבר התחייב בנסיבות האמורות, הרי ש:
  8. המפרק לא בטח את המבנה, הציוד והמלאי שנותרו במקום.
  9. לא הציב שמירה במקום, וכתוצאה מכך המקום נבזז, הושחת והציוד נגנב.
  10. על אף שהנכס היה נכס מכביד, עיכב בידיו המפרק את הנכס זמן רב וכתוצאה מכך הוצאות שכר הדירה הרקיעו שחקים, ובהעדר כספים בקופת הפירוק פעלו בעלי המקום כנגד מר בדש מכוח ערבותו האישית.
  11. המפרק עיכב, כמנהל מיוחד, את כספי הביטוח בגין נזקי השריפה.
  12. הסכום שניתן היה לקבל סמוך למועד קרות השריפה, כפי שהוצע בידי חברת הביטוח, עולה עשרות מונים על הסכום שישולם מאוחר יותר. ערך הפיצוי כלל אז את ערך השיפוץ במקום והחזרת המצב לקדמותו. לאחר שהנכס הוחזר באיחור וללא ששופץ, ערכו, כלפי הביטוח, נמוך בהרבה, ויכולת המיקוח צנחה.
  13. תחילת העיכוב נבעה מטענה כוזבת, כאילו חברת הביטוח טוענת שמנהל "פיקנטי" אשם בהצתה. (מכתבו של המפרק מיום 30.10.97).
  14. עיכוב קבלת תשלומי הביטוח גרם בין השאר לנזקים הבאים:
  15. יתרות החובה של החברות בפירוק זמני הרקיעו שחקים בשל הרבית שנצברה מאז שחברת הביטוח הייתה מוכנה לשלם.
  16. נגרם נזק לאשראי הבנקאי של הערבים לחברות הנ"ל כמו "פיקנטי", בעליה וחברת סיט מנג'מנט, שערבותה, בסך 1 מליון דולר מומשה בשל כך ע"י הבנק הבינלאומי (המפרק התעלם מערבות זו).
  17. נוצר העדר מזומנים לתפעול שוטף ותקין של "פיקנטי", וזאת עשתה "אסם" בנצלה את המפרק/מנהל זמני על מנת להביא גם לחיסולה של "פיקנטי".
  18. נוצר העדר מזומנים לתשלום לעובדים, אשר המפרק עצמו היה ער לעובדה ש"מאות עובדים נותרו במצב של חוסר ודאות לגבי עתידם וזכויותיהם בגין שכר ופיצויים". (ראה דו"ח המפרק, עמ' 14).
  19. לפי המימרה העתיקה, "מי שאינו עושה דבר קרוב מן הסתם לעשות רעה", ואכן, לו היה, בנסיבות דנן, מתמנה מפרק אחר ללא קשר ל"אסם" וללא שליטתה של "אסם" עליו, היו יכולים להמנע נזקים ממשיים כבדים, בכמה פעילויות פשוטות, במעט רצון טוב ובהגינות בסיסית.

נזקי במתחם עמק חפר כתוצאת ניצולו של המפרק בידי "אסם"

  1. המקום הופעל ע"י חברה מהחברות הנ"ל.
  2. כמפורט בדו"ח המפרק, עמ' 4, המרכול בשטח 1,200 מ"ר נשאר סגור והציוד נותר בתוכו, והחזקה טרם הוחזרה לבעליו.
  3. גם במתחם עמק-חפר, חזר המפרק על המחדלים המצויינים לעיל, בתוכם אי-החזרת נכס מכביד זמן ממושך, תוך גרימה לפיחות ממשי בערכם של ערך הציוד, המוניטין והמלאי, כאשר שכר הדירה ממשיך לנסוק וזאת כש"אסם" מנצחת על הכל.
  4. בסופו של דבר, נמכר הציוד במתחם עמק-חפר לבעלי המקום במחיר מגוחך, רק על מנת שניתן יהיה לכסות חלק מההפסדים שנגרמו משליטתה וניצולה של "אסם" את המפרק.
  5. לו היה המפרק מנותק משליטתה של "אסם", היה פועל בזמן, הציוד היה נמכר בשיעור רב, שכר הדירה היה מכוסה והיתרה היתה הולכת לקופת הפירוק ומנוצלת למטרות שבדין.

נזקי המפרק במתחם קריית-גת כתוצאת ניצולו של המפרק בידי "אסם"

  1. על חלק מהנזקים שהוסבו בידי המפרק המנוצל ע"י "אסם" במתחם קרית-גת ניתן ללמוד מדבריו של עו"ד י. בר-הלל, כונס הנכסים הזמני לציוד ולמלאי בקרית-גת של חלק מהחברות, בדו"ח הראשון מטעמו ובתגובה לבש"א 32573/99.
  2. להלן מפורטים חלק מהמחדלים ומהמעשים שנגרמו בשל שליטתה של "אסם" על המפרק, ושהועלו על הכתב בידי עו"ד בר-הלל:

"בשיחה טלפונית שקיים הח"מ ביום 1.2.99 עם עוה"ד אליעזר וזיו וולובסקי התברר לתדהמת הח"מ, כי המפרק הזמני (באותה עת) עו"ד א. וולובסקי לא תפס מעולם חזקה בציוד ובמלאי". יתירה מכך, עו"ד א. וולובסקי לא ראה מעולם את הציוד והמלאי וכי השמאי שערך את חוות הדעת ערך אותו ללא שהמפרק הזמני (באותיותה עת) עו"ד א. וולובסקי או מי ממשרדו נכחו במקום. "מאידך גיסא טרח עו"ד א. וולובסקי "להזהיר" את כונס הנכסים הזמני כי עליו לתפוס קונטיינר שישנו בקרית גת אשר לדברי מר בדש מכיל את הנהלת החשבונות של החברות שבפירוק וכי על כונס הנכסים הזמני מוטלת החובה לשמור עליהם. במכתב – נספח ה – עוסק עו"ד א. וולובסקי בשאלה הבלתי חשובה – וכיום ברור, כי עניין זה לא רלוונטי למצער – לאיזה מן החברות מונה הח"מ לכונס נכסים זמני הח"מ סבר כי העיקר הוא תפיסת הציוד ומכירתו ואילו כל השאר טפל לחלוטין – לפחות בשלב זה. מסתבר שכאשר ה"טפל" הופך ל"עיקר", ה"עיקר" מושמד, נהרס ונעלם. הכיצד הפקיר המפרק הזמני מסמכים כל-כך חשובים ומהותיים "הדרושים, בין היתר לצורך בדיקת המגיע לנושים כדין קדימה"? הח"מ האריך בפירוט ותיאור העובדות מפני שהתוצאה העגומה שנמצאה בשטח היא תולדה של מחדל וחסר מעש אשר אפשרו את שדידת או העלמת הציוד, המלאי והקונטיינר על תכולתו".

  1. עוד מאשים עו"ד בר-הלל את המפרק שנשלט בידי "אסם" כי אילו היה מקדיש את אותם המאמצים שהקדיש לעניינים שוליים על מנת לשמור על הציוד היקר ולמכירתו, לא היה עו"ד בר-הלל מוצא הר, חורבן ועזובה כפי שמצא בביקורו ביום 4.2.99.
  2. נוסף על כל זאת, המפרק לא ביצע חקירה בדבר העדפת נושים. חקירה שכזו, לו היתה מתבצעת, היתה מכניסה לקופת החברות עשרות מיליוני שקלים, אשר היו נדרשים בחזרה מכל חברי הקרטל, ואז גם לא היה הביטוח הלאומי נדרש לשאת בתשלומים לעובדים.
  3. מינויו של המפרק בא מכוח בקשתה של ניצולת הקרטל בע"מ, ובבקשותיה השונות טענה כי בכל התקופה האחרונה שקדמה לבקשת הפירוק הזמני הועדפו, בדיעבד, הנושים     "אסם", "פרומין" ואח' במיליוני שקלים. נטען והוכח כי החברות שבפירוק הגיעו למעמדן זה בשל פעולות הקרטל שלו היו שותפות בכירות בדמות אותם הנושים.
  4. "פיקנטי" סבורה כי ערך השוויון שקנה לו אחיזה רבה בשיטת המשפט שלנו, ואשר נגזר במגילת העצמאות מחד, ומחוקי היסוד החדשים מאידך, מנביע כי פעולתיו של המפרק/מנהל זמני שנוצל בידי "אסם" היו בלתי חוקיות בעליל, שכן הופלו לרעה נושים שונים. על פי מדרג הנושים העקרוני של החברות, כל הנושים שווים זה לזה, למעט בשיעורו של החוב ובסוגו של השעבוד. והנה, במקום שימקם המפרק הזמני/מנהל מיוחד את "פיקנטי" בראש רשימת הנושים, בחר להעדיף את "אסם", תוך פגיעה בעיקרון השוויון.
  5. המפרק בהיותו נשלט בידי "אסם" טען כי מיום 1.7.97 היו החברות הנ"ל חדלות פירעון. למרות שנושים מועדפים אלה, שנטלו חלק בקרטל, המשיכו לקבל עשרות מליוני שקלים לאחר אותו מועד, לא פעל, ולו ראשית פעולה, להשיב לקופתן את הכספים ששולמו להן בתור העדפת נושים. המפרק לא בדק מצבת החובות וההתחייבויות בבנק הבינלאומי, אלא רק את מצב האובליגו בחשבונות העו"ש. כתוצאה מכך, לא הייתה בידיו התמונה המלאה.
  6. לו היה המפרק מנותק מ"אסם", היה פועל אחרת בסוגיה זו, והיה בידיו הכוח להפחית את הנזק של הפיכת ההלוואות לאשראי חריג.
  7. בדיקת מצב הדברים הבנקאי היה מאפשר לו להעריך אחרת את מכלול הנסיבות. בהעדר בדיקת החשבונות המתחייבת, הוגשו בקשות חסרות כל בסיס לבית-המשפט, ובשל-כך נגרם נזק למוניטין, אי-קבלת אשראי מבנקים, סגירת חשבונות, פירעון ערבויות וכיוצ"ב.
  8. המפרק, שכשל גנטי הביא ללידת מינויו, לא בדק את נסיבות הקריסה של החברות בפירוק. לו היה פועל באופן עצמאי ללא ניצולה של "אסם", היה בודק את נסיבות החידלון, היה מזהה על נקלה את הנסיבות שהביאו להווסדו של הקרטל, לגדיעת קשרי המסחר בין חברות הקרטל ובין החברות שבפירוק ביום פקודה, על פי הוראת ראש הקרטל, ולכל מכלול הנסיבות העוטף את האירועים.
  9. המפרק כלל לא בדק ולא התייחס לנסיבות האמורות, אם לא בגלל החטא הקדמון הכרוך בחברותו לעו"ד שריקי, עמו תיאם את מינויו עוד בחודש יולי 97' – 4 חודשים לפני מינויו ע"פ בקשת עו"ד שריקי, הרי מן הטעם הענייני הפשוט, שעל מפרק זמני מוטל לגבות כספים, להחזיר כספים שניתנו במסגרת העדפות נושים ולתבוע את אלה אשר גרמו לנזקים.

התנהגות המפרק רציונלית רק אם הרציונל הנו שירות מטרות "אסם"

  1. פרשת ניצולו של המפרק לשם שרותה של "אסם" הנה סבוכה וארוכה ומלמדת על ניצול ציני של אדם בידי חברה כוחנית.
  2. עיכוב הנכסים ו"ייבושן" של החברות איננו בגדר מתחם הסבירות של התנהגות "האדם הרציונלי" המוכר בתורת הכלכלה. התנהגותו הנה רציונלית רק אם הרציונל הנו שירות מטרות החיסול והייבוש של "אסם", למען הגדלת "טריטוריית השוק" שלה. "אסם, בהשתמשה במפרק דאגה כי המפרק יתעלם מהנושה הגדול ביותר, ולא יתייחס כלל לתביעות, טענות וזכויות אותו הנושה – "פיקנטי".
  3. יתרה מכך, היא דאגה שהמפרק יפעל נגד אותו הנושה, יפגע בנכסיו, בזכויותיו, באשראי הבנקאי שלו, במוניטין, יגרום לו להוצאות שלא כדין ועוד כהנה וכהנה. יגדיל את חובות החברות בפירוק ובכך יגדיל את חובה של "פיקנטי" בהיותה ערבה להן, במקומות בהם הייתה ערבה.
  4. "פיקנטי" הנה נושה בסדר גודל השווה לפי 5 סכום הנשייה של כל הנושים גם יחד, ומכאן שכל סטייה של המפרק מדרך הישר ניכרת בראש ובראשונה בכיסה של "פיקנטי".

כפיה כנגד "פיקנטי" ומשווקי תוצרת "פיקנטי"

  1. בהפעילה איומים ולחצים שונים, כלכליים ולא-כלכליים, כרתה "אסם" חוזים בכפיה עם "פיקנטי" ועם משווקי תוצרתה.
  1. דפוס זה של עבריינות עסקית הדביק את יתר חבריו הקרטל, לעתים מרצונם ולעתים אף הם הוכנסו אל המסגרת הקרטליסטית בכפיה. וכלשון בית המשפט בע"א 412/54 ראש עיריית ת"א-יפו נ' חברת "ארמון אהרונוביץ 3" בע"מ [1], בעמ' 837:

"תחומי האילוץ לא נקבעו מעולם…. הכל תלוי, כמובן, במסיבותיו של כל עניין ועניין".

  1. תקום ותהיה כפייה-מקנה-זכות במקום בו נשללת בררת אמת מן הצד התם לחוזה, במקום בו "נאלץ" צד להתקשר בחוזה עקב "כורח מיידי ולוחץ" אשר נלווה לקיפוח (או לאיום בקיפוח) זכות חוקית הקנויה למאולץ: ע"א 278/56 סופרגז, חברה להפצת גז בע"מ נ' מזרחי [2], בעמ' 408-403; ע"א 228/65 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' חלקה בגוש 7166 בע"מ ואח" [3], בעמ' 265-257.
  2. בתוך כל אלה החלו בתי המשפט נותנים דעתם לסוגי כפייה שחיי המסחר הולידום,

והם הלחץ הכלכלי או העסקי (BUSINESS COMPULSIONאוECONOMIC DURESS). אכן, עילת הביטול מחמת כפייה במשפט המודרני עיקרה הוא, כמדומה, בהפעלת לחץ כלכלי לסוגיו ולמיניו. ראה: S. WILLISTON, A TREATISE ON THE LAW OF CONTRACTS

446 ) 1970 ,31 .RD ED. VOL3 ,ROCHESTER AND SAN FRANCISCO).

  1. שאלת הלחץ הכלכלי עלתה לדיון בע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, ובית המשפט מפי השופט מלץ לא היסס להכיר בו כבא בתחומי כפייה-מקנה-זכות. וכך אמר השופט מלץ, בהסתמכו על דבריה של פרופ' ג' שלו (שם [4], בעמ' 100):

"לשון סעיף 17 לחוק היא רחבה מספיק כדי לכלול גם כפייה שהיא כלכלית בטיבה, דהיינו כפייה הקיימת, "כאשר מתקשר אדם בחוזה כדי להשתחרר מלחץ עסקי-מסחרי בלתי חוקי המופעל עליו"

(כלשונה של פרופ" ג" שלו בחיבורה "פגמים בכריתת חוזה" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"א) 97-96, וראה האסמכתאות מן הדין האמריקני המוזכרות שם)".

ראה עוד והשווה: ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים (אבירם, כרך ב', תשנ"ג) 918-917 ואילך; ע"א 126/89 מפרק קופל טורס בע"מ נ" חברת מלונות דן בע"מ [5], בעמ' 11. כפייה כהוראתה בסעיף 17 לחוק כוללת אפוא אף "כפייה כלכלית".

  1. בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה.
  2. ענייננו הוא אך בכפייה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, כבמקרה "אסם", אשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם.
  3. בשוק חופשי רשאי פלוני לעשות שימוש ביתרון עסקי-כלכלי שיש לו על אחרים, וחוזה הצומח מתוך מערכת מעין אינו חוזה שנכרת בכפייה. ואולם, גם בשוק חופשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים – "כללי משחק" מכנים אותם במקומותינו – והפוגע באותם כללים ייתן את הדין על מעשיו או על מחדליו.
  4. כללים אלה, הבריות בחיי המסחר והעסקים נוהגות על פיהם, ובתי המשפט יקבעו את גבוליהם מעת לעת, ברוח הזמן והמקום. ענייננו הוא ב"מוסר העסקים" בחיי המסחר והעסקים, וחריגה מאותו מוסר-עסקים, כדוגמת קרטל המזון, תחויב בתגובתו של בית המשפט.
  5. גם בתי המשפט באנגליה הלכו באותה דרך, בקובעם כי הכפייה הכלכלית אמורה להיות "UNLAWFUL" או "ILLEGITIMATE". ראה: R. GOFF AND G. JONES, THE LAW OF RESTITUTION 862-662 1993, TH ED. BY G. JONES4 ,LONDON).
  6. בע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פד"י מ"ח 5 705 נדונו המבחנים לקביעת לחץ כלכלי בלתי ראוי, היפים לענייננו, ואשר מהם עולה באופן חד-משמעי כי יש לקבל את התביעה:

"לחץ כלכלי "בלתי ראוי" הנו תנאי הכרחי לקיומה של כפייה-מקנה-זכות, אך אין די בו. אותו לחץ חייב אף שיהיה בעל עוצמה המקדיחה תבשיל. מבחן עוצמתו של הלחץ הכלכלי מצטרף אל מבחן איכותו של הלחץ, ורק בנסיבות שבהן מתקיימים שני המבחנים כאחד נכיר בכפייה ככפייה בת-פועל משפטי על-פי סעיף 17 לחוק החוזים. ומה תהא עוצמתה של כפייה כדי שנכיר בה כבת-פועל משפטי? המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה אם הייתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ. ובלשונו של ה-RESTATEMENT (לעיל), אם האיום הבלתי ראוי "LEAVES THE VICTIM NO REASONABLE ALTERNATIVE ….".

תחולת דיני היושר וכללי הצדק הטבעי על פרשת קרטל המזון

  1. כמתואר לעיל, הופרו בידי הנתבעים עשרות חוקים, חוקי יסוד תקנות וכללים.
  2. אולם מעל כל אלה , הופרו בידי "אסם" ועוזריה כללי הצדק הטבעי ועקרונות מוסר יסודיים, במידה כה רבה עד כי אפילו נניח כי יבוטלו מחר כל הדינים אשר ביחס אליהם נעברו העבירות המיוחסות לנתבעים, ויחשב המקרה שלפניו בגדר "מקרה קשה", הרי שיש לקבל את התביעה דנן במלואה שכן על הדין להביא לתוצאה צודקת.
  3. פרופ' דוורקין, השולל קיומו של שיקול-דעת שיפוטי, סבור כי על בית המשפט להכריע ב"מקרים קשים" על סמך עקרונות (PRINCIPLES), מוסר וצדק.
  4. וכך כתב פרופ' דוורקין:

I CALL A PRINCIPLE A STANDARD THAT IS TO BE OBSERVED …. BECAUSE"

REQUIREMENT OF JUSTICE OR FAIRNESS OR SOME OTHER DIMENSION OFIT,A MORALITY".

(R. DWORKIN, TAKING RIGHTS SERIOUSLY (LONDON 1979)

  1. גם על-פי הגישה הדוגלת בקיומו של שיקול-דעת שיפוטי נדרש כי נורמות משפטיות יתפרשו על יסוד עקרונות של מוסר, צדק וזכויות האדם.
  2. במקרים שבהם עקרונות היסוד מתנגשים בינם לבין עצמם, תיפתר הסתירה על-ידי איזון ראוי בין הערכים המתנגשים.
  3. השאיפה לצדק עומדת ביסוד הדין. עמד על כך כבר אריסטו, בכותבו:

"הטעות אינה בחוק או במחוקק אלא בטבע הדברים: החוק מדבר בלשון

אוניברסלית, ויכול שיתעורר עניין שאינו מכוסה על-ידי הלשון האוניברסלית – ואז נכשל המחוקק בהפשטת יתר ועלינו למלא את החסר…. לכן היושר הוא צדק, ואפילו טוב מן הצדק הכללי, ועל-כל-פנים טוב מן הטעות הנובעת מהחלטיות החוק'"

(אריסטו, אתיקה, מהדורת ניקומאכוס (תרגם מיוונית ג' ליבס, תשל"ג), 134.

  1. אריסטו פתר את הדילמה בכך שקבע כי עשיית יושר על-ידי השופט בעניין העומד לפניו הוא חלק מן המשפט הגם שלא נקבע כך במפורש בחוק. לעתים משנסתבר כי הדין אינו מגשים את הצדק, שונה הדין או הותאם לנסיבות שנתעוררו, באופן שתושג תוצאה צודקת.
  2. כך, למשל, התפתחו דיני היושר האנגליים (EQUITY) כתוצאה מן הצורך לרכך את חומרתם של כללי המשפט המקובל (COMMON LAW), שבמקרים מסוימים הביאו לתוצאות לא צודקות.
  3. דיני היושר אפשרו מידה של גמישות ביישום כללי המשפט המקובל תוך התחשבות בנסיבות כל מקרה ספציפי, ונתנו סעדים שלא היה ניתן לקבל על-פי המשפט המקובל.

השתקת חופש הביטוי של "פיקנטי" בידי "אסם"

  1. השתקת פעילותה של "פיקנטי" גילמה, בעיני "אסם" ועוזריה, ערך נוסף, חשוב מאוד מבחינתם, והוא השתקת חופש הביטוי של "פיקנטי" כנושאת דגל בתחומים כלכליים וחברתיים בישראל.
  2. מן המפורסמות היא כי מרכולתה של "פיקנטי" כללה בשני עשורי קיומה לא רק מיני מטעמים ומוצרי מזון אלא גם משנה כלכלית וחברתית סדורה, אשר הגשמתה המלאה הייתה עלולה להביא לכלייתן של "אסם" ויתר הקונגלומרטים אשר מנצלים כיום את כוחם לרעה במשק הישראלי.
  3. משנה כלכלית וחברתית סדורה זו של "פיקנטי" ואנשיה זכתה לביטוי בספרים אחדים שחיבר מנהל "פיקנטי", בראיונות ובאלפי מודעות בעיתונים, בראיונות ובאלפי פרסומות בשידורי רדיו, בשידורי טלוויזיה, בהופעות במה, באינטרנט, בתקליטורים ובאמצעים נוספים.
  4. כערכים נעלים אחרים בתחום המשפט הקונסטיטוציוני, מעוגן גם חופש הביטוי, אשר ממנו גוזרת "פיקנטי" את זכותה להביע את דעתה, ברבדים פילוסופיים ומוסריים.
  5. בקובעו כי חופש הביטוי פירושו גם זכות ליחיד להביע דעה העומדת בניגוד לדעת הרוב, הרחיב הוגה הדעות ג'ון סטיוארט מיל את משמעותו של המושג הזה והקנה לו היבט נוסף חדש.
  6. את דרישתו זו נימק מיל בנימוקים תועלתניים: דיכויה של דעה, גם כשהיא דעת יחיד, משול לשוד, ועלול לגרום הפסד לאנושות, בין אם מדובר בדעה אמיתית ובין אם לאו.
  7. הדרישה לחופש הביטוי מנומקת אפוא בכך שהיא משרתת את טובת החברה.
  8. בימינו התפתח הרעיון, כי לחופש הביטוי, כזכות המוקנה לפרט, יש ערך בפני עצמו, גם ללא קשר לתועלת הגלומה בו בעבור החברה כולה.
  9. רעיון זה לא התגבש אלא רק בתקופה הרבה יותר מאוחרת ונוסח באופן מלא בפיו של הוגה בן ימינו, תומאס אמרסון, המשלב בטיעוניו נימוקים הנוגעים לפרט ולחברה.
  10. לשיטתו של אמרסון, הזכות לחופש הביטוי היא, בראש ובראשונה, ביטוי לזכותו של הפרט להיות הוא עצמו. היא מושתתת על כמה הנחות יסוד המקובלות במחשבה המערבית בכל הנוגע ליכולתו של הפרט להגשים את עצמו ולבטא את אופיו ואת ייחודו ואת הסגולות והכישורים שניחן בהם.
  11. "פיקנטי" מבקשת להיות היא עצמה, לא "אסם", לא "תנובה", לא קרטל קולומביאני. מותר האדם מן הבהמה הוא בכושרו לחשוב ולבטא את מחשבותיו. ביכולתו להבין מושגים מופשטים ולהשתמש בשפה כדי לשתף את זולתו במחשבותיו וברגשותיו ובמה שהוא יוצר בדמיונו.
  12. החשיבה היא תהליך אינדיבידואלי, אך היא מושפעת, בכל אחד משלביה, ממחשבות הזולת ומעשייתו כפי שהם באים לידי ביטוי בעל פה או בכתב או באמצעות האמנות, במוסיקה או באומנויות הוויזואליות.
  13. כל אלה אינם באים לעולם אלא בזכותו ובאמצעותו של חופש הביטוי, שבלעדיו אין סגולותיו של האדם כאדם, ושל חברה – כישות משפטית נפרדת ועצמאית, יכולות לבוא לכלל מימוש והתפתחות.
  14. מכאן, כל הגבלה המוטלת על האדם או על תאגיד בבואו לבטא את דעותיו או את רחשי לבו היא בחזקת פגיעה בכבודו האנושי, בעצם אנושיותו, בהיותו סוברני.
  15. מכאן שהפגיעה בחופש הביטוי של "פיקנטי" כמוה כדיכוי כבודה ועצמיותה, כשלילת תפיסת עולמה וכהשתקת קולה הייחודי בשוק הדעות המסחרי והחברתי בישראל.
  16. בארצות הברית, שבה מובטחים חופש הביטוי והעיתונות בהוראת החוקה, נחשבות זכויות אלה ל- ““… The constitution's most majestic guarantee.
  17. היה זה המשורר מילטון, שכתב בשנת 1644 במסתו המפורסמת על חופש הביטוי שיסודות החברה הם “Free and open encounter”.
  18. מעולם מושגים זה שאב השופט הולמס את אמונתו בדבר "הסחר החופשי בדעות כבסיס לחברה דמוקרטית שבה מתלבנת אמת על יסוד מידע ודעה".
  19. מעולם מושגים ערכי ותרבותי זה שאב השופט שמעון אגרנט בישראל של שנות החמישים את התשתית להחלטתו בעניין "קול העם", בג"צ 73/53 חברת "קול העם" בע"מ ואח' נ' שר-הפנים, פ"ד ז 871 שהיה והווה במידה רבה נר לרגלי חופש הביטוי בישראל. ויפים לענייננו דברים שכתב בעניין זה המלומד פרופ' זאב סגל:

"גם בהיעדרו של חוק יסוד שיקנה במפורש לחופש הביטוי מעמד חוקתי על-חוקי, ואף בהיעדרו של חוק רגיל שיכיר בחופש הביטוי והעיתונות, לא יכול להיות ספק בכך שחופש זה מהווה עיקר יסודי במשפטה של מדינת ישראל".

(סגל זאב, "חופש העיתונות: בין מיתוס למציאות", פפירוס, בית-ההוצאה – אוניברסיטת ת"א, תשנ"ו 1996).

  1. חופש פרסום המודעות הידועות של "פיקנטי" בעיתונות מהווה, לתפיסת התובעות, מגזר מרכזי בחופש הביטוי בכללו. בלעדיו לא ייכון חופש הביטוי, הלכה למעשה, ובלעדיו לא יתקיים משטר דמוקרטי.
  2. חופש הפרסום בעיתונות איננו זכותה של העיתונות או של כלי התקשורת האלקטרוניים. הזכות היא זו של כל אחד מיחידי החברה, ואיננה שייכת לאלה שחופש העיתונות נתון בידיהם.
  3. במדינת ישראל, אין, כידוע חוקה כתובה ופורמלית. העדרה של זו אינו מונע מן העיקרון של חופש הביטוי (כפי שאינו מונע מעקרונות אחרים) להתקיים כהנחיה חוקתית במערכת המשפט של ישראל. כהנחיה חוקתית משפיע העיקרון על הליכי עיצוב, פרשנות ויישוב המערכת הנורמטיבית כולה. ויפים לענייננו דברים שכתבה המלומדת פרופ' פנינה להב:

"הבחירה המודעת במסגרת דמוקרטית עבור מדינת ישראל ממילא כללה התחייבות לכבד את העיקרון של חופש הביטוי, שבלעדיו לא תיתכן דמוקרטיה אופרטיבית מכאן, שכל עוד תישאר החברה בישראל נאמנה למתכונת דמוקרטית, חייב העיקרון של חופש הביטוי להישאר על כנו כעיקרון יסוד במערכת המשפט הישראלי".

(להב פנינה, "על חופש הביטוי בפסיקת בית-המשפט העליון", "משפטים" כרך ז' חוב' 3, אדר תשל"ז מארס 1977).

  1. מן הבחינה הפורמלית, נהוג להתייחס לעיקרון של חופש הביטוי הנשאב מהכרזת העצמאות. עם זאת ראוי להדגיש, כי קיומו מושתת לא על אזכורו במסמך, אלא על העובדה שמבנה המשטר בישראל הוא מבנה דמוקרטי.
  2. לתפיסת "פיקנטי", ההכרה בזכות האזרח להביא לפרסום דבריו בעיתונות, לחופש ביטוי, ניתנה כבר בראשית ימי הדמוקרטיה הישראלית.
  3. הכרה זו הבשילה בשנת 1953, בתקדים המפורסם והמהפכני של "קול העם", אשר כדברי השופט פרופ' ברק נמנה עם אותם פסקי דין:

"יחידי סגולה הנישאים משכמם ומעלה והמאירים באורם הגדול את סביבתם הקרובה והרחוקה". ו"המקרינים מעצמתם הפנימית לעבר העתיד ומכוונים את התפתחותו של המשפט".

(ברק אהרון, "העיתונות שולטת באוויר הדרוש לנשמת הדמוקרטיה", קטעים מהרצאת נשיא בית-המשפט העליון בערב עיון לרגל הופעת ספרו של פרופ' זאב סגל "חופש העיתונות בין מיתוס למציאות", "הארץ", 14.5.96)

  1. מפסיקתו של השופט אגרנט בפס"ד "קול העם" עולה כי על מנת שזכות או חירות פלונית תקבל הכרה משפטית, אין הכרח כי תוזכר במפורש בהכרזת העצמאות.
  2. מהכתוב בהכרזה אנו למדים שישראל היא דמוקרטיה, ולפיכך חייבות לחול ולהתקיים בה כל אותן זכויות וכל אותם ערכים שבלעדיהם לא תיתכן דמוקרטיה; וראש-וראשונה לכל הזכויות הללו היא הזכות לחופש הביטוי.
  3. ואכן, חלק נכבד מתקדים "קול העם" מיוחד לביסוס הקשר ההכרחי בין כיבודו של חופש הביטוי לבין הגשמת החזון הדמוקרטי בהכרזת העצמאות. כדברי אגרנט:

"העיקרון של חופש הביטוי הוא עיקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי [] תפיסה פשוטה [] של המשטר הדמוקרטי מביאה בהכרח, איפוא, להטלת העיקרון של חופש הביטוי בכל מדינה המושתתת על משטר כנ"ל [] זכות עילאית זו [] ביחד עם בת זוגתה הזכות לחופש המצפון מהווה את התנאי למימושן של כמעט כל החירויות האחרות".

  1. עם השנים, הצטרפו פסיקות נוספות של בית-המשפט העליון ל"קול העם" בדרכן לבסס לעיקרון חופש הביטוי מעמד-על.
  2. כך, למשל, נקבע כי "חופש הביטוי ניצב בראש החירויות עליהן מושתת משטרנו הדמוקרטי…." (בג"צ 606/93 קידום יזמות ומו"לות (1981) בע"מ נ' רשות השידור ואח').
  3. "פיקנטי", המכבדת את ערכי מורשת ישראל, מבקשת להזכיר כי חופש הביטוי צמח במשפטנו מתוך מורשתה היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל.

"דומה שאין לך ביטוי קולע וממצה לחופש הבעת הדעה ולחשיבותה של כל דעה ודעה – ואף זו שדעת יחיד היא – מהכלל שטבעו חכמים לעניין מחלוקת בית שמאי ובית הילל ש'אלו ואלו דברי אלוהים חיים' (עירובין, יג, ב)…."

(ע"ב 3 ,2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה; אבינרי נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת-עשרה).

  1. חופש הביטוי מקרין ומשליך על כל הענפים בשיטתנו המשפטית: הענף הציבורי, הענף הפלילי והענף האזרחי.
  2. כך, למשל, הוא מקרין על דיני העבודה (בג"צ 372/84 קלופפר-נוה ואח' נ' שר החינוך והתרבות ואח'), ולכן הוא תקף גם במקרה קרטל המזון נגד פיקנטי.
  3. עוד נקבע בפסיקה, כי חופש הביטוי איננו רק עיקרון מופשט.
  4. חופש הביטוי יוצר זכות מהותית (בג"צ 337/81 מיטרני ואח' נ' שר התחבורה ואח'). זכות חוקתית זו מגינה על אינטרס חופש הביטוי. הפרתה, כבמקרה "קרטל המזון" עשויה להצמיח תרופת אכיפה (למשל, צו מוחלט בבג"צ) או פיצויים (ד' ברק, עוולות חוקתיות (בורסי, תשנ"ד)).
  5. פגיעה בזכות החוקתית גוררת בעקבותיה מתן תרופה, כשם שפגיעה בזכות חוזית גוררת בעקבותיה תרופה לנפגע החוזי. ומכאן דרישת הפיצויים של פיקנטי המשתרעת אף מעל ים-עוולות זה.

זכותה החוקתית של "פיקנטי" לחופש ביטוי אפקטיבי ב"שוק הרעיונות"

  1. ניתן לטעון, לכאורה, כי גם אם תימחק "פיקנטי" ולא תוסיף לפרסם אלפי מודעות בעיתונות, הרי שרעיונותיה לא מתו, ומכאן שניסיונות הכחדתה אינם כוללים כביכול את השתקתה.
  2. אולם טיעון זה מופרך מיסודו, ומלמד על חוסר הבנה של המנגנון הכלכלי המתפעל "שוק הרעיונות" (ראה מאמרו של פרופ' ירון האזרחי, "חיסול רשות הרבים – מפת התקשורת העתידית", "העין השביעית" מס' 9, יוני 1997, עמ' 8-9).
  3. פיקנטי מעונינת בחופש ביטוי ממשי, אפקטיבי, מוליד עשייה קונסטרוקטיבית, לא בהוכחה בשער. וכפי שכתבה המלומדת ד"ר דפנה ברק-ארז:

"התפתחות התקשורת המודרנית יצרה מציאות שבה התבטאות מחוץ לכלי התקשורת ההמונים הינה בלתי אפקטיבית מוכיח בשער או בכיכר העיר לא יזכה, בדרך כלל, לתשומת לב ולשקילה עניינית של נאומו, אלא עלול לעורר רגשות חמלה בקרב קהל העוברים ושבים. אם ירצה להציג רעיונות בצורה יעילה, יוכל לעשות כן רק על ידי דיווח בעיתונות הכתובה ובאמצעי התקשורת האלקטרוניים. על רקע מציאות זו, חופש הגישה לאמצעי התקשורת הינו, לאמיתו של דבר, תנאי למימוש חופש הביטוי, אשר בהעדרו עלול להיות ריק מתוכן ונעדר חשיבות של ממש".

      (ד"ר דפנה ברק-ארז, עיוני משפט י"ב, תשמ"ז)

  1. את נזקיהם עוד על הציבור.
  2. ויש לעשות בהם משפט כתוב הדר (שחרית ליום-הכיפורים).
  3. מן הדין ומן הצדק להיעתר לתביעה במלואה.

"פיקנטי תעשיות בשר (1982) בע"מ"                           "ניצולת הקרטל בע"מ"

מחשבה אחת על “כתב תביעה פיקנטי נגד אסם

  1. בהצלחה מר בדש..מי יתן ורוחו של השופט הגין תשרה על התביעה שלך..מי יתן ורוחו של מאיר שרגר תיזכר פה ושם..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s